אורן אהרוני הוא בן 42, יש לו שלושה ילדים, ובעיות גב. השנה הוא חזר לעשות עיתונות אחרי כמה שנים של הפסקה. היו כל מיני סיבות שהוא עזב - שיקולים כלכליים, שחיקה. אבל הוא חזר כי הוא פשוט התגעגע. ״זה כנראה מה שאני הכי אוהב לעשות,״ הוא אמר לנו. בזמנו הוא היה כתב כלכלי, ועכשיו מה שמעניין אותו זה תחקירים, תיקים פליליים שלא פוענחו, קצות חוט שלא יודעים מה יהיה בסופם. הוא יוצא לרדוף אחריהם, לחקור אותם. יש לו קצת וייב של בלש. עיתונאי־בלש שמנסה לפצח מקרי רצח, תוך כדי שהוא גם צריך לזכור לקחת את הקטנה מהגן.

לפני כמה זמן הוא קיבל טיפ, משהו שקרה לפני 40 שנה, מישהו נעלם, החקירה של המשטרה לא הניבה כלום, והתיק נזרק לארכיונים לפני שנים.

התגובה הראשונה של אורן הייתה: ״לא מעניין״.

אבל משהו בתוכו לא הניח לו. אתם מבינים, יש לו אובססיה קטנה לתיקי נעדרים, וגם הסבר מעולה למה. אז הוא התחיל לברר, לשאול, לחקור.

הדברים שהוא נתקבל בהם הביאו מהר מאוד לזה שהוא: א. נכנס לחקירה הזאת בכל הכוח. ב. לא מתכוון להניח לה עד שהוא ימצא את כל התשובות. ג. וזה החלק המרגש - הוא מזמין אתכם לעזור לו בחקירה.

גם אם אין לכם שום ניסיון בבילוש, אורן רוצה מכם רעיונות: מה כדאי לחקור, איזה קצה חוט נראה לכם יותר חשוב, מה הוא אולי מפספס. כל הפרטים בסוף הפרק.

למזלנו, הוא הקליט כל צעד במסע שלו, שעדיין נמשך ברגעים אלה.