לפני 50 שנה, ב-8 במרץ 1968, נפתחו לראשונה הדלתות של מועדון הפילמור איסט בווילג’ בניו יורק עם הופעה מהפנטת של ג’ניס ג’ופלין וה-Big Brother & Holding Company. במשך שלוש שנות פעילותו יכולתם לתפוס שם את ההופעות הכי טובות – ג’פרסון אירפליין, גרייטפול דד, ג’ימי הנדריקס, The Who, מיילס דיוויס, ג’ו קוקר, ה-Allman Brothers Band, הדורז, Love, לד זפלין, פינק פלויד, ג’ון לנון, פרנק זאפה, קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ועוד רבים וטובים שעברו שם. לצד אחיו בסן פרנסיסקו, הפילמור ווסט, הפכו שני המועדונים למכה של ההופעות בשנות השישים המאוחרות ובתחילת שנות ה-70.

ביל גרהם, האמרגן היהודי האגדי, ניהל את הפילמור ביד רמה, מההרכבים שבחר לארח במקום, דרך מערכת הסאונד המושקעת והיקרה שהותקנה במקום ועד למופעי האורות הפסיכדליים שהעצימו את החוויה. הפילמור איסט נסגר בקיץ של 1971 לאחר שתעשיית המוזיקה שינתה את פניה – הרוק התמסד ועבור אמנים רבים, שהמשיכו להטיף לערכים היפים, הופעה בפילמור מול קהל של קצת יותר מ-2500 איש, כבר לא הייתה עסק משתלם. גרהם קרא לזה סינדרום וודסטוק וטען שגם הרוק הוא כבר חלק מהמנגנון הקפיטליסטי.

הרבה מההופעות בפילמור תועדו וחלקן ראו אור באלבומים רשמיים, מ-Band of Gypsys של הנדריקס, דרך Mad Dogs & Englishmen של ג’ו קוקר ועד לאלבום ההופעה הכפול והמופתי של האחים אולמן, שהיו גם ההרכב שנעל את שעריו של המועדון ב-27 ביוני 1971. במלאת 50 שנה למועדון המיתולוגי גיל מטוס אירח את אורי ב”ש מחנות התקליטים השריטה לתכנית מיוחדת בת שלוש שעות – עם ההופעות הגדולות שהוקלטו שם. לקריאה נוספת