לקראת העונה האחרונה של הסדרה "יורשים", שלוש שיחות על משפחה, כסף וכוח; מה סוד המשיכה של "יורשים" והאם אישיות דוחה היא ערובה לדמות מורכבת; למה הטלוויזיה והקולנוע אוהבים לעסוק בעשירים וללעוג להם אבל לא באמת לבקר אותם, ואיך זה קשור לקרל מרקס; האם יש הבדל בין משפחה לתאגיד כוחני, והאם לנצח נישאר לכודים בהיכל המשפחתי שלנו
פרק מיוחד לרגל צאת התרגום לעברית של "מהתלה אינסופית", הרומן המופתי שכתב דיוויד פוסטר וואלאס. למה התרבות הפופולרית הפכה את דיוויד פוסטר וואלאס לאייקון תרבותי מרכזי כל-כך, ואיזה אבסורד יש בחיבוק הזה שהוא מקבל; באיזה אופן הביקורת כלפי טלוויזיה בספר מחוברת לתאוריה סוציולוגית, והאם טלוויזיה יכולה להיות ביקורתית למרות תנאי הייצור שלה; וגם: איך עובד מנגנון ההתמכרות והאם כולנו בעצם מכורים?
האווירה הפוליטית מתוחה, ומכל עבר נשמעים קולות להידברות, לאחדות, למציאת מכנה משותף. אבל איזו מין תרבות נוצרת כשהיא מנסה לרצות את כולם? האם אפשר לייצר אמירה כלשהי כשמפחדים להרגיז את הקהל? ומה לגבי פרסומות, האם הן יכולות לנקוט עמדה פוליטית אמיתית? סביב אילו רעיונות אמנים מוכנים להתאחד (רמז: נושאים שלא ירגיזו אף אחד), ומתי הם מעדיפים לשתוק. וגם: מה עובר לנו במוח בזמן שאנחנו חווים אי-הסכמה?
פרק שמוקדש למערכת המשפט בתרבות הפופולרית. מ"חוק וסדר" ועד "לא רק בלונדינית": איך בתי משפט מצטיירים על המסך, ועד כמה הדרמה המשפטית קרובה למציאות; איזה תפקיד נאלץ לגלם שופט, עד כמה הקהל באולם משפיע, ומה בין זה לשיפוט בריאליטי; למה אנחנו נהנים לשפוט אנשים, איך הרשת הפכה לבית משפט ציבורי, ומה הקשר בין זעם למוסר. וגם: מה אפשר ללמוד מהתגובות למופע המחצית של ריהאנה?
לרגל יום האהבה, המדריך התרבותי המלא של "פופ אפ" לשבורי-לב. יוצרים, אמנים ואנשי רוח מספרים איך התרבות הפופולרית עזרה להם להתמודד עם לב שבור: מה אפשר ללמוד ממריה קארי על יחס לאקסים, איזו עצה אפשר לקחת מהשגיאה המפורסמת של שלום חנוך, איך הדרמה של מוריסי הופכת אותו לחבר קרוב, והכי חשוב: מה שֶר הייתה עושה? בהשתתפות: שיר ראובן, שחר טבוך, אסף ליברמן, עליזה חנוביץ', צליל הופמן, דרור משעני ואחרים
לראשונה על במה ומול קהל חי, "פופ אפ" במהדורת לייב במסגרת פסטיבל "מילה" בבית רומנו בתל אביב, בפרק שכולו מוקדש לשפה ותרבות פופולרית. ד"ר שיא ברבי על האפשרות של מוזיקת פופ לשחרור השפה העברית, עדן יואל על שפת הריאליטי, ודור סער-מן על הדרך המוזרה והאקראית של מילים וביטויים לשימוש עכשווי
אלעד בר-נוי וד"ר יואב רונאל צוללים יחד להיסטוריה התרבותית של הבטלה; למה התרבות הפופולרית מקדשת בטלה אבל בו בזמן דורשת מאיתנו פרודוקטיביות, איזו פוליטיקה יש לבטלה היא ואיך היא מתבטאת באלבום החדש של תמיר בר, האם בטלה היא ההפך ממשיחיות, ומה הקשר בין בטלה לחוסר תקווה. וגם: האם הפתרון למשבר האקלים הוא פשוט לא לעשות כלום?
בואו נדבר על קולוניאליזם. האם אווטאר הוא סרט אנטי-קולוניאליסטי, "סרט שמאלני" כפי שכינה אותו חה"כ שמחה רוטמן, או שפשוט מדובר במערבון אמריקאי בחלל; באיזה אופן התרבות האמריקאית מתמודדת עם פשעי הקולוניאליזם, ואיך זה שעדיין לא הגענו לתור הזהב של התרבות האמריקאית-ילידית; וגם: למה דווקא ז'אנר המדע-הבדיוני כל כך עסוק בקולוניאליזם?
איך "אווטאר: דרכם של המים", סרט המשך של יותר משלוש שעות, הפך לאחד המצליחים בתולדות הקולנוע, בתקופה שבה קשה לנו להתרכז בסרטון של יותר מחצי דקה. וגם: מה זה פוסט-הומניזם, איך עוזבים את המין האנושי והופכים לחצי אדם חצי בעל-חיים, והאם במקום לגלות מי אנחנו הגיע הזמן שנגלה מי אנחנו לא
חוגגים 20 שנה לשנת 2003, ומנסים להבין מה הופך אותנו לנוסטלגיים, למה אנחנו מתרפקים על ההווה, ואיך כל זה קשור להצלחה הגדולה של יוני בלוך בקרב ילידי שנות ה-90 והאלפיים. וגם: על הבשורה התרבותית שהביא Beautiful של כריסטינה אגילרה, ועל תורי הזהב של הקומדיות הרומנטיות