כשאהוד בנאי היה בן 30, הוא היה נווד שמובטל מעבודה ואהבה. הוא חשב שזה כבר לא יקרה. ואז, חום גבוה החזיר אותו לבית הוריו
אלון אולארצ'יק פחד לכתוב שירים. כשכוורת התפרקה, הוא עזב את הכל ועזב לארה"ב ללמוד ג'אז. ודווקא בניו יורק, במועדון של מוזיקה מזרחית, הוא גילה את עצמו מחדש
ברגע של ייאוש, דניאלה ספקטור המציאה לעצמה מנטרה פרטית. היא לא חשבה להתייחס אליה ברצינות - אבל לשיר היו תכניות משלו
דודו טסה היה בודד ועני, אחרי כישלון מפואר. הוא התחיל להרכיב שיר, טלאי אחר טלאי - עד שחבר הביא לו במתנה שורה ששינתה לו את הקריירה
עברי לידר היה נער ביישן ומבולבל, כשכתב את השיר על מרי שבוכה לבד במקלחת. לא היה לו מושג לאן החיים עוד יקחו את שניהם
מאחורי שיר תקווה נטול ציניות עומדת חבורת קומיקאים, שעשו נונסנס ושרו שירים מוזרים, עד שירדן בר כוכבא חלמה חלום קצת אחר
״אי אפשר לשיר אותו בבוקר, כששותים קפה ואוכלים ביצה. זה שיר לאחרי הצהריים והלאה. זה לא מתקשר לילד בגיל 23 שחבר בלהקה שרוב השירים שלה מצחיקים.״
הם היו ידידים שהקימו להקה, הפכו לזוג ובסוף נפרדו. ואז הם חתמו על חוזה תקליטים בינלאומי. יעל וגיל מלולה מארש על השיר שליווה אותם לאורך כל הדרך
סיפור של שני יוצרים, אחד מהקיבוץ ואחד מהשיכון, שכתבו יחד שיר עם שתי משמעויות - שמקבל עוד אחת חדשה בימי הבידוד
כשיוני רכטר פגש את עלי מוהר, זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה. "זה כל מה שיש" היה השיר הראשון שיצרו