אצלנו "התקווה" היא ההמנון, אבל אצל איחוד האמירויות היא בכלל שם של גשושית שאמורה לעשות היסטוריה במאדים. השבוע זה קורה אומה שלמה שמה את הכל בצד כדי להתלכד סביב גשושית אחת שטובי המדענים והמהנדסים עבדו עליה במשך שש שנים. הם עשו הכל כדי שהמדינה המפרצית העשירה והשאפתנית תהיה המדינה הערבית הראשונה שמגיעה למאדים.
הרומן בין האמירויות לחלל ממש לא החל היום. למעשה מ-2013 מקדמת המדינה המפרצית תכנית שנועדה להפוך אותה למעצמת חלל. לווינים מתוצרת מקומית מרכזי חלל ומה לא? בספטמבר האחרון היא שלחה אסטרונאוט לחלל. סוריה וסעודיה עשו את זה לפניה. זה ממש לא הפריע לאומה שלמה להתרגש כשטייס הקרב, הזאע אל-מנסורי, שידר אותות חיים מתחנת החלל הבינלאומית מצויד בקוראן ודגל האמירויות.
נסביר רגע את ההיררכיה השלטונית באמירויות: יש נשיא חולה, ח'ליפה בן זאיד, ובפרונט שני אישים שמנהלים את העסק. יורש העצר של אבו דאבי, מוחמד בן זאיד, השליט בפועל של המדינה ומי שמנהל את ענייני החוץ, הפוליטיקה והביטחון ויש את מי שהזכרנו, מוחמד בן ראשד. תפקידו בכוח להצעיד את האמירויות קדימה ולהראות את עליונותה על מבחינת הקידמה והמודרניות פני מדינות אחרות. גם באזור וגם בעולם. תכנית החלל היא אחד מעמודי התווך של אותה שאיפה.
האמירויות עלתה על אחרים בדברים רבים ולא רק בתחום החלל וצריך לקחת זאת בחשבון. המשמעות היא שמדינה קטנה מבחינת ההיקף שלה והאוכלוסייה יכולה להוביל את הדרך של מדינות ערב בתחומים רבים. הגשושית, אם לא יהיו תקלות, תגיע למאדים בתוך כמה חודשים, בשנת 2021 ולמה זה לא מקרי? כי באותה שנה מציינים באמירויות יום הולדת עגול במיוחד – 50 שנה להיווסדה. הכל מחושב.
אם חשבתם שזה יסתיים בגשושית במאדים, תחשבו שוב. כי אם הכל ילך לפי התכניות והגשושית תביא תוצאות מהכוכב האדום, אז בשנת 2117, כשאנחנו כבר לא נהיה פה, באמירויות מתכננים להקים התיישבות אנושית על מאדים. לא רוצה להתנבא מה יקרה עוד מאה שנה, אבל לגבי מה שקורה כאן ועכשיו אין ספק שהאמירויות הפכה בשנים האחרונות לאחת המדינות החשובות בשכונה. כזו שנותנת פייט מבחינת הקידמה שלה וההשפעה שלה גם לחברות וגם לאויבות. כזו שמנסה לשנות את התדמית של מדינות ערב בעיני העולם.
