אחרי תשע שנים של מלחמה בלתי פוסקת, מלחמת האזרחים בסוריה מגיעה לנקודת רתיחה. סוגיית מחוז אידליב עומדת לפני הכרעה. אל המחוז בעל החשיבות האסטרטגית ברחו כל מתנגדי משטר אסד שלא חוסלו. בחודשים הקרובים, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, אנחנו נשמע או על טבח המוני או טרנספר רחב היקף.
בחודשים האחרונים מתקיים מבצע צבאי רחב היקף של צבא אסד ובעלי בריתו שמנסים לכבוש בחזרה את אידליב, שלא נמצא תחת שליטתו מאז 2015. בשנים האחרונות סיכמו טורקיה, רוסיה ואיראן על הקמתם של מספר אזורים שבהם תופחת הלחימה, ומחוז אידליב היה אחד מאותם אזורים. המטרה המוצהרת הייתה כביכול להציל את חייהם של יותר משלושה מיליון בני אדם שחיים במחוז. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.
בפועל, במחוז אידליב, יש נוכחות למספר ארגוני מורדים עם אג'נדות ואינטרסים מנוגדים: צבא סוריה החופשי שנתמך על ידי טורקיה, ג'בהת א-נוסרה האיסלאמיסטית, השלוחה הסורית של ארגון אל-קעידה הידוע לשמצה ועוד ארגוני מורדים אסלאמיסטים.
המציאות שנוצרה בעבור הסורים שעדיין חיים באידליב היא בלתי אפשרית. חלקם חיים תחת משטר של ארגוני טרור דתיים, מטוסים סוריים ורוסיים מפציצים אותם כל העת והגבול הטורקי כבר לא פתוח בפניהם, כשגם החורף הסורי מכה בהם ללא רחמים.
בחודשיים האחרונים 600 אלף בני אדם לפחות באידליב נעקרו מבתיהם. רובם המוחלט חיים בתת תנאים אם הם מצליחים בכלל לשרוד. גורלם של אותם עקורים סורים תלוי בגחמות ובאינטרסים של אסד, ארדואן, פוטין, חמינאי ונסראללה.
לכל אחד מהשחקנים הללו שאיפות שונות ומנוגדות: מצד אחד אסד ובעלי בריתו הרוסים והשיעים רוצים להשלים את הכיבוש מחדש של סוריה. מצד שני, טורקיה שתומכת במורדים וכבר מארחת מיליוני פליטים סורים, רוצה למנוע נהירה המונית של פליטים אל שטחה וגם לשמר את מעמדה כמעצמה אזורית שיש לה דריסת רגל בסוריה.
בזמן שכל שחקן במלחמת האזרחים הסורית דואג לאינטרס שלו, בסופו של דבר, בגבול הצפוני שלנו, כמה שעות נסיעה ממרכז הארץ, מתרחש כבר תשע שנים אסון הומניטרי בקנה מידה היסטורי. כולנו הפכנו לאדישים לזה אבל המספרים לא משקרים: למעלה מחצי מיליון הרוגים, כמעט שמונה מיליון עקורים ובערך 5.5 מיליון פליטים והפרה שיטתית ואכזרית של כל זכות אדם בסיסית שמוכרת לאנושות.
אבל כנראה שכל עוד לא הורגים אנשים עם נשק כימי ולא נפגעים האינטרסים הקרים של ישראל ומעצמות המערב, זה לא מעניין אף אחד.
