חתן פרס ישראל המשורר ישראל (אנטון) פנקס, הלך לעולמו היום והוא בן 91 במותו.
פנקס נולד בשנת 1935 בסופיה, בולגריה. בשנת 1944 עלה לישראל עם אמו והתחנך בכפר הנוער בן שמן, ובהמשך עבר להתגורר בתל אביב. אביו, ד"ר דניאל פנקס, נפטר בבולגריה כשישראל היה בן שש. אחיו הבכור, יצחק, נהרג בשנת 1948 בקרב על אשדוד במלחמת העצמאות.
את שירותו הצבאי עשה פנקס ככתב צבאי. לאחר שחרורו עבד כעורך לילה בסוכנות הידיעות "יונייטד פרס". במקביל, עסק בתרגום ובעריכה עבור הוצאות הספרים "עם עובד" ו"ספריית פועלים", ותרגם מחזות עבור תיאטראות שונים.
פנקס החל לפרסם שירה בתחילת שנות ה-50. ספר ביכוריו, "ארבעה עשר שירים", יצא לאור בשנת 1961. במהלך השנים הוציא ספרים נוספים, בהם "ארוחת ערב בפרארה ושירים אחרים", "אל קו המשווה", "בתוך הבית", "הרצאה על הזמן" ו"גנאלוגיה". שיריו נכללו באנתולוגיות ותורגמו לשפות זרות.
במקביך, ניהל פנקס שתי גלריות בתל אביב וכתב על אמנות בעיתונות המקומית. החל משנות ה-80 פעל כיועץ וכמומחה לאמנות המאה ה-20, לאחר שהשתלם בתחום בלונדון ובפריז.
ביום העצמאות התשס"ה (2005) הוענק לפנקס פרס ישראל לשירה. בנימוקי הוועדה שהעניקה לו את הפרס נכתב כי כתיבתו של פנקס עוסקת בנושאים קיומיים ומציעה שילוב בין המרחב הגיאוגרפי הים-תיכוני לבין מסורות אמנותיות קלאסיות. השופטים ציינו כי שירתו כוללת אזכורים מהמיתולוגיה היוונית והרומית, מספרות העולם, מהמוזיקה הקלאסית ומהאמנות הפלסטית.
ישראל פנקס הניח שתי בנות, דניאלה ומיכל, ארבעה נכדים ונין.
