את הסרט הזה ראינו כבר - בגרסה משופרת. 16 שנה אחרי ש"הרשת החברתית" הפך לשובר קופות ולאירוע תרבותי שניסח את רוח הזמנים, מגיע "החשבון החברתי" - המשך לא רשמי שעוסק בפרק מאוחר יותר בתולדות פייסבוק ומייסדה השנוי במחלוקת, מארק צוקרברג. אלא שכמו פייסבוק עצמה - שכבר אינה מובילה את המהפכה שהחלה ובמרוצת השנים ננטשה לטובת טיקטוק ואינסטגרם - גם הסרט החדש מרגיש כמו נספח לקודמו: פחות רלוונטי ופחות מעניין.
ב-2010, הייתה פייסבוק בפסגה כשהגדירה מחדש את האינטרנט ומערכות יחסים בין-אישיות. הסרט הראשון לכד רגע נדיר כשהציג איך סטודנט צעיר ומופנם מהארוורד הפך לאחד האנשים החזקים בעולם במחיר האנשים הקרובים לו ביותר. הוא מתח קו ברור בין האדם המגלומן והסוציופת שאליו, כביכול, נהפך צוקרברג, לניתוק האנושי שכולנו חווינו מאז שהתמכרנו למסכים.
"החשבון החברתי" מתאר את תחקיר ה"וול סטריט ג'ורנל" מ-2021, בו נחשף כי פייסבוק ידעה שתוכן פוגעני ומסולף מופץ בפלטפורמה, ובכל זאת אפשרה את המשך הפצתו כדי לעודד שימוש באתר. הוא מתמקד בשיתוף הפעולה בין עיתונאי שמאמין בעולם הישן המבוסס על ישירות ויושרה, והמקור שלו - עובדת פייסבוק מסורה שמחליטה לחצות את הקווים מתוך דאגה לטובת הכלל. הפעם צוקרברג הוא האיש הרע, שיושב מאחורי שולחן ושולח פקודות בפנים קודרות וטונים מאיימים. דארת' ויידר מעמק הסיליקון.
הדינמיקה הזו מעלה נקודות מעניינות, אבל המפגש בין העיתונאי לחפרפרת שלו לא מתגבש לכדי סיפור חזק, ייחודי ומשמעותי. זה עוד סיפור קלאסי של "האנדרדוג מול המערכת" וההפכים שמשתפים פעולה למען טובת הכלל. לעיתים קרובות מדי האירועים מרגישים נוסחתיים, ובעיקר עולה תחושה שראינו את זה בעבר. גם אופי הדמויות והקשר ביניהן משניים למסר של הסיפור, שהוא מעשיית מוסר על כוחן הבלתי מרוסן של חברות ההייטק.
התסריטאי ארון סורקין כתב את שני הסרטים. הפעם גם ביים, ולמרות הניסיון שלו, הוא מציג יכולות מוגבלות ופועל בעיקר "לפי הספר". זה בא לידי ביטוי גם בליהוק לא מדויק. ג'רמי סטרונג ("יורשים") שלא מאוד משכנע בתור צוקרברג. לדמות גם ניתן זמן מסך מועט יחסית. הביצוע של סטרונג מחוויר מול ההופעה הבלתי נשכחת של ג'סי אייזנברג, שנכנס מתחת לעורה של אותה הדמות בסרט הקודם.
ג'רמי אלן ווייט ("הדוב") מגלם את העיתונאי ג'ף הורביץ, מייקי מדיסון ("אנורה") מגלמת את המדליפה פרנסס האוגן. הם עושים עבודה טובה יותר, וכל אחד מהם לבד מצליח ליצור דמות אמינה גם תחת התסריט הלא-מבריק. יחד הם לא מצליחים לגבש כימיה הדדית שמובילה לשלם שגדול מסך חלקיו.
כל החולשות של הסרט רק בולטות יותר בהשוואה לקודמו. ובכל זאת, סורקין הוא מקצוען. "החשבון החברתי" בהחלט לא סרט מביך; הוא מתאפיין בעשייה קולחת ואלגנטית, ומספק שעתיים מבדרות בקולנוע בלי אפקטים ובלי גיבורי-על. "החשבון החברתי", ככל שאיננו מבריק או פורץ דרך, בכל זאת ידבר לאנשים שעדיין מתגעגעים לסרטים של פעם, על אנשים פשוטים שנלחמים נגד המערכת. אולי אלה אותם אנשים שעדיין משתמשים בפייסבוק.
