הלילה (בין ראשון לשני) יתקיים בהוליווד טקס פרסי האוסקר ה-95. אלא שבשונה מן השנים הקודמות, אחת הקטגוריות הבולטות בטקס עשויה לשנות את חייה של אחת השחקניות הבולטות בתעשייה בשנים האחרונות.
מישל יאו, שחגגה בקיץ האחרון את יום הולדתה ה-60, רשמה ציון דרך משמעותי כשהוכרזה לפני כחודשיים כמועמדת לפרס אוסקר בקטגוריית השחקנית הראשית, על תפקידה בסרט המדע הבדיוני "הכול בכל מקום בבת אחת". יאו, ילידת מלזיה, ניפצה את תקרת הזכוכית של האקדמיה האמריקנית לקולנוע, כשחקנית האסייתית הראשונה שמועמדת לפרס בקטגורייה היוקרתית.
אם נתעמק ברשימת המועמדות בקטגוריה הזו לאורך השנים, נמצא כמה שחקניות זוכות אוסקר שלכאורה עונות על ההגדרה "היבשה" של המושג "אסייתיות". לדוגמה - ויויאן לי הבריטית שנולדה בהודו, אז חלק מהאימפריה הבריטית; שר האמריקנית שאביה היה ממוצא ארמני או נטלי פורטמן שנולדה בירושלים. כלומר, אף אחת מהן היא לא באמת נצר לאחד מעמי המזרח הרחוק.
יאו, בת למשפחה סינית-מלזית, זכתה לפני 40 שנה בתואר "מיס מלזיה" וייצגה את ארצה בתחרות "מיס עולם". משם, התגלגלה במקרה לצילומי פרסומת טלוויזיה לצד ג'קי צ'אן, אז משכה את תשומת לבו ואת לבה של חברת הפקת סרטים בהונג קונג. באמצע שנות ה-80 החלה להשתתף בשורה של סרטי פעולה בהונג קונג, שם נודעה כמי שעושה את הפעלולים בעצמה - יכולת שבהחלט תשמש אותה בהמשך.
אבל את פריצת הדרך הבינלאומית שלה עשתה כשלוהקה לתפקיד נערת ג'יימס בונד בסרט "מחר לנצח", בו כיכבה לצד פירס ברוסנן וטרי האטצ'ר. הסרט שהכניס יותר מ-300 מיליון דולר בקופות, משך את תשומת לבו של הבמאי אנג לי שבחר בה בהמשך לתפקיד הראשי בסרט אמנויות הלחימה שלו "נמר, דרקון". על תפקידה בסרט, שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרטו הטוב ביותר, קיבלה יאו מועמדות לפרס הבאפט"א. מאז השתתפה יאו בסרטים רבים בהם "זיכרונותיה של גיישה", "קונג פו פנדה 2", "שומרי הגלקסיה חלק 2", "עשיר בהפתעה" ו"מילקשייק אבק שריפה" של הבמאי הישראלי נבות פפושדו.
יאו מגיעה אל הטקס הזה כשבאמתחתה שורה של פרסים על תפקידה בסרט, בראשם פרס גלובוס הזהב לשחקנית בסרט קומי או מוזיקלי, פרס אינדפנדנט ספיריט ופרס גילדת שחקני המסך. בריאיון שהעניקה בסוף השבוע האחרון ברשת אן-בי-סי, אמרה יאו בהתרגשות כי זכייה שלה בפרס תהיה משמעותית - אבל לא עבורה בלבד. "זה יאיר זרקור על אנשים שנראים כמוני ואף פעם לא קיבלו את מקום שמגיע להם. זה יכול להראות שכולנו יכולים לשבת סביב אותו השולחן".
אלא שלמישל יאו צפויה תחרות צמודה בקרב על הפסלון הנחשק. מלבדה מתמודדת בקטגוריה השחקנית האוסטרלית קייט בלאנשט, כוכבת הסרט "טאר המנצחת". גם היא מגיעה לטקס האוסקר עם שורה ארוכה מאוד של פרסים שקיבלה על התפקיד - בהם פרס השחקנית הטובה ביותר של פסטיבל ונציה, פרס איגוד המבקרים, פרס באפט"א ופרס גלובוס הזהב לשחקנית בסרט דרמה.
בניגוד למישל יאו, לבלאנשט כבר שני פסלוני אוסקר בבית - פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקיד קתרין הפבורן בסרט "הטייס" של מרטין סקורסזה, ופרס השחקנית הראשית הטובה ביותר אותו קיבלה על תפקידה בסרט "יסמין הכחולה" של וודי אלן. אם תזכה גם הפעם, תצטרף בלאנשט למועדון מצומצם של שחקנים שזכו לאורך הקריירה בשלושה פרסי אוסקר, בהם אינגריד ברגמן המנוחה, ג'ק ניקולסון, מריל סטריפ, דניאל דיי-לואיס ופרנסס מקדורמנד.
אז האם היסטוריה אכן תתרחש הלילה? את זה האקדמיה כבר החליטה. אבל כשמוסד האוסקר הוותיק חוגג השנה 95 להקמתו, קשה שלא לתהות - אם כן, למה רק עכשיו? הרי רק לפני 21 שנים הפכה האלי בארי לשחקנית האפרו-אמריקנית הראשונה שזכתה בפרס אוסקר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. ואם נציץ אל קטגוריית הבימוי, גם שם המצב לא כזה מזהיר. מבין 94 במאים שזכו בפרס היוקרתי - שלוש נשים בלבד חזרו איתו הביתה, שתיים מהן בשני הטקסים האחרונים (והשנה, אם תהיתם, לא תמצאו שם נשים).
לפני שאעלה הצעות מגוחכות כמו ביטול ההפרדה המגדרית בקטגוריות המשחק (כמו בפסטיבל הסרטים של ברלין), אסכם במילותיה של בלאנשט, בנאום הזכייה שלה בטקס פרסי המבקרים האחרון: "למה שלא נגיד שפשוט הייתה השנה שורה של הופעות נשיות מצוינות שמשלימות אחת את השנייה?".
