הערב (שלישי) תתקיים בתיאטרון החאן הירושלמי בכורה חגיגית של ההצגה "אדל", המבוססת על רב המכר שמספר את סיפורו של רבי ישראל הבעל שם טוב, מי שנחשב לאבי תנועת החסידות , וכל זה מנקודת מבטה של בתו, אדל.
האזינו לריאיון המלא עם יוכי ברנדס בכאן רשת ב
"אני תמיד מחפשת את קולן של הנשים", אמרה אמש הסופרת יוכי ברנדס, שעל ספרה מבוסס המחזה. "אני כותבת על התרבות היהודית, מי שחוללו את המהפכות היו גברים, אבל אני תמיד מוצאת מאחורי הגברים את השותפות, את המעורבות, את הקול של הנשים", סיפרה ברנדס בריאיון בתוכנית "תרבות הערב" עם ורד יפתחי גרין. "זה בדרך כלל חבוי, אבל אני מוצאת. וכך היה גם הפעם. חיפשתי, קראתי, עבדתי ומצאתי את הקול ואת השותפות של אדל".
"הבעל שם טוב היה ממש ילד אשפתות, אסופי, יתום, עני, לא יכול ללמוד. כלומר, כל הפרמטרים שמעידים ששום דבר לא ייצא ממנו", היא סיפרה. "עכשיו, הבעל שם טוב הזה חולל את המהפכה הדתית והחברתית הכי גדולה של עם ישראל בעת החדשה. ואני מנסה בספר, ובהצגה שכל כך הולכת בעקבות זה, לפצח את התעלומה - איך זה דווקא מהאשפתות הוא עשה את המהפכה הזאת?".
"הייתה בטוחה שההצגה לא תצליח לשמור על העומק של הספר, בכל זאת זה ספר שמתאר איך תורה נוצרה, הגות", גילתה. "ביוגרפיה תמיד אפשר לספר בהצגה, אבל יש כאן הגות עמוקה, משמעותית ולא פשוטה והייתי בטוחה שההצגה לא תצליח להעביר את זה. ממש הייתי בטוחה, אבל סמכתי על הבמאית נתנאלה תירוש, היא אמרה לי כמה מילים וראיתי שהיא מבינה. אז אמרתי 'יהיה מה שיהיה, אני משחררת'. הבאתי לה את הספר, אמרתי 'עשי בו כרצונך' - והדהים אותי שהמחזאי נדב סדקה והיא הצליחו לרדת גם לרבדים העמוקים של תורתו דרך טכניקות בימואיות כל כך מדהימות ומבריקות".
"בתוך העולמות הפטריארכליים היו נשים שהצליחו לעשות, לחולל, להשפיע", אמרה ברנדס. "הן עשו את זה עם ידיים קשורות לפעמים. אבל מה שאני נפעמתי לגלות אצל אדל, זה שהיא לא עשתה את זה עם ידיים קשורות, כי יש לה אבא שמאד מאד מעריך אותה ואוהב אותה ואפילו הרבה יותר מאשר את הבן שלו ואפילו קורא לתורה שלו ולבת שלו באותו שם. זאת אומרת שאדל קיבלה כח גם מאבא שלה להיות שותפה למהפכה הזאת. היא לא עשתה את זה בניגוד לרצונו, להיפך. הוא היה אדם שבשבילו נשים היו קודם כל בני אדם".
כרזת המחזה "אדל" בתיאטרון החאן (צילום: רפאל לוי)
כשברקע גוברת המחאה על הרפורמה המשפטית, ברנדס חרדה."אנחנו מקוטבים היום וזה הכאב והפחד הכי הגדולים", אמרה בריאיון. "דווקא כמי שמצויה בתרבות ובהיסטוריה היהודית, אני יודעת שאנחנו עם למוד מלחמות פנימיות. המלחמות שלנו, לפעמים הצליחו לעצור אותן, אבל לפעמים לא ואז זה הביא עלינו אסון. אני מראה אגב, בתקופת הבעל שם טוב, איזו מלחמה הייתה עם המתנגדים לחסידות. ואלמלא התלמיד של הבעל שם טוב שאמר 'אנחנו לא משיבים מלחמה, אנחנו מחבקים ולא מנדים' - מי היה יודע מה היה קורא".
"אני שואלת את עצמי היום האם יש לנו את המנהיגים שיקומו ויגידו 'לא משנה מה, אנחנו לא ניתן למלחמת אחים לפרוץ פה'", ברנדס סיפרה בריאיון. "אני רוצה לראות את זה ובינתיים נשארת עם החרדה ולא מספיק רואה את זה. איפה המנהיגים שיקומו ויגידו את זה?".
ועל פרויקטים עומלת ברנדס בימים אלה? "קודם כל כתבתי סרט, תסריט, על קבוצות הזהות היהודיות השונות בחברה הישראלית. אני כותבת עכשיו רומן, שאני עסוקה בו כבר כמה שנים, על תקופת שיבת ציון הראשונה, עזרא ונחמיה. ואני בחרדה גדולה, כי שתי התקופות שרבות בתקופת שיבת ציון זה היהודים שנשארו בארץ והיהודים שגלו לבבל ולפרס וחזרו. הנשארים והשבים. הקבוצות היו במאבק ומלחמה שאי אפשר לתאר. ומי שניצחו בסוף זה השבים. ואנחנו בני ישראל, אנחנו עם ישראל, איבדנו חלקים עצומים מהעם שלנו באותה תקופה. כל נאמני הארץ שנשארו בארץ נדחקו החוצה והתבוללו. לפחות הפעם זה לא יקרה".
