ב-1993, בתור הזהב של ההיפ הופ ושיא הגראנג', נדמה היה שמה שנהוג לכנות "רוק קלאסי" כבר מזמן עבר מהעולם. כנראה שאף אחד לא סיפר את זה ללני קרביץ. הוא, שליהק את עצמו לתפקיד מחייה הרוק-סול לאחר פרפורי גסיסתו בשנות ה-80, לעולם לא התנצל לגבי ההחצנה וההנכחה של ההשפעות המוזיקליות שלו כדי להעביר את המסר שלו. מסר שאומר שלפעמים עדיף להישען על היסודות ועל הדברים המוכרים, הישנים והטובים ולא לרדוף אחרי אופנות מתחלפות. באופן אירוני, זה אולי גם מה שעשה אותו לכל כך אופנתי.
במובנים רבים Are You Gonna Go My Way הוא אלבום הומאז' - יצירה שמהדהדת את האלילים שגידלו ועיצבו את הסגנון של קרביץ בערך באותו האופן שבו משוררים מתייחסים למנטורים הספרותיים שלהם בכתיבתם. בשיריו, ניתן למצוא רמזים לענקי הרוק, הסול, ה-R&B והרגאיי של שנות ה-60 וה-70 - מג'ימי הנדריקס, לד זפלין והביטלס ועד אל גרין, ביל ווית'רס וקרטיס מייפילד. הרפרנסים והמחוות לשירים חדשים בניחוח ישן, התגבשו לאחד האלבומים הגדולים והאהובים של לני קרביץ.
במלאת 30 שנה לאלבום, עפרי מקוב הקדיש לו תכנית מיוחדת בספיישל 88
