בדיוק היום לפני 100 שנה נולדה במחוז דמאר שבתימן שושנה דמארי. כלת פרס ישראל לזמר עברי שאף זכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי". עומר בן רובי וצוות התוכנית "תרבות יום ו" בכאן רשת ב, הקדישו הבוקר (שישי) את תוכניתם לציון יום הולדתה. שעה עם המוזיקאי עידן רייכל, עם מאיה קוסובר מההסכת "שיר אחד" ועם נוגה בושמי, בת משפחתה של דמארי.
האזינו לתוכנית המיוחדת של תרבות יום ו בכאן רשת ב
בשנותיה האחרונות שיתפה דמארי פעולה עם רייכל. "היה בזה רגע מאוד מרגש, קודם כל לפגוש זמרת שעדיין חיונית, חיובית וצמאה להמשיך וליצור", אמר רייכל בריאיון בתוכנית. "היה כיף גדול להיות איתה. זה כיף לעבוד עם זמרת שיודעת שהיא צריכה לתת את המאה אחוז באולפן ושזאת התוצאה הסופית. זה היה כיף לראות אותה בתהליך הזה".
"בפעם הראשונה שהתקשרתי אליה היא לא ידעה מי אני והיא לא ממש התרצתה", נזכר רייכל. "התקשרתי ליוני דותן, שהוא חבר יקר ושושנה הייתה כמו אמא מאמצת של אביו, דודו דותן. הוא ביקש ממנה להיפגש איתי והיא התרצתה. במפגש הראשון, דפקתי בדלת, הדלת נפתחה - והיא הייתה קטנטונת, הייתי המום. היא ראתה שהורדתי את הראש ואמרה 'כן אני קטנה'".
"זכיתי לחברות מעניינת", אמר רייכל. "אני זוכר את התקופה הזאת כתקופה יפה שבאמת העלתה בי מחשבות על המקום של אלו שאנו חייבים להם את התרבות הישראלית. מה קורה להם בשנותיהם האחרונות? חשוב שיידעו שהם עדיין אהובים ומוערכים. לא תמיד לחכות רק לפרס ישראל כמו דקלון היקר, שהוא אבן דרך בתרבות הישראלית".
"חשוב שכל זמר או זמרת שעולים על במה מדן ועד אילת, אפילו אם הם לא מכירים שיר אחד של דקלון, דקלון צריך לדעת שכל הופעה כזו היא גם בזכותו", רייכל הוסיף. "אני זוכר שהיה לה פנקס טלפונים עם הרבה טלפונים רשומים בכתב יד. פעם אחת היא הרימה את הפנקס הזה ואמרה: 'אין לי כבר למי להתקשר'".
17 שנים מאז שדמארי הלכה לעולמה, משהו אחד נשאר אצל רייכל מהחוויה המשותפת איתה. "מה הפך אותה למלכת הזמר העברי? לא הרפרטואר, אלא היכולת שלה להופיע בקארנגי הול בעברית ובתימנית, ואז לבוא ולשיר בפסטיבל המחולות בכרמיאל ולשיר מול מיתת פצוע ביום כיפור ולשיר במוצב הבודד הכי רחוק - וכל הופעה תיראה ותשמע באותה האיכות. היא לא חיה באגו טריפ שעלו לרגל לשמוע אותה, אלא היא הלכה לכל המקומות האלה, שירתה את הציבור ויצרה לו זיכרונות ואת פסקול חייו".
"כלניות" | האזינו להסכת "שיר אחד"
מלבד רייכל, התארחה בתוכנית גם נגה בושמי, אחייניתה של דמארי. "אי אפשר היה להצניע את זה, את הסוד שהוא לא סוד", סיפרה בושמי על ילדותה. "הייתי ילדה מאוד ביישנית, צנועה ונחבאת אל הכלים אז זה קצת היה מביך. מצד שני, זה לחלוטין היה מאוד מחמיא. שכזאת אישיות, שהייתה לה כזאת השפעה ונוכחות בכל כך הרבה רבדים של החברה הישראלית, הייתי מקורבת אליה".
"היה לי כאילו תפקיד של לעקוב כל הזמן אחרי הקריירה שלה מתוך העיניים שלי כילדה", נזכרה בושמי. "כשהיא הייתה מגיעה לירושלים להופעות, זה תמיד היה לעלות לבמה עם זר ענק של פרחים, לתת לה אותו ולמהר מייד לרדת מהבמה".
"שושנה לא התביישה להיות מי שהיא", סיפרה בושמי. "היא הכירה בערך עצמה. היא בכלל הייתה אישה של ניגודים והיה צריך לדעת לקרוא אותה. אישה נורא קטנה - ומצד שני ענקית, גדולה. אישה חובקת עולם, וגם אשת משפחה שיודעת לבשל, לצייר. אישה שחוותה לא מעט אתגרים בחיים ומצד שני שומרת על חוש הומור. משהו ביכולת שלה להיות גם וגם ולווסת את זה - היה אחד העוצמות הכי גדולות שלה כאישיות מרשימה, בעיניי".
בושמי סיפרה בריאיון כי חפצים רבים מעזבונה של דמארי נתרמו למוזיאון ראשון לציון. "אנחנו מקווים שבקיץ הקרוב תהיה תערוכת קבע גדולה ומקיפה את הדמות שלה, את הניחוחות של הפריטים מתוך הבית שלה וההיסטוריה שלה", אמרה. "יש בי כל הזמן מחשבה של לו היא הייתה פה - מה היא הייתה אומרת, וכמה הייתי שמחה לחלוק איתה כל מיני מחשבות ושאלות, שבטח רק לה היו תשובות עליהן".
