דקלון הוא מועמד שלי לפרס ישראל כבר שמונה שנים לפחות. בשנת 2016, מילאתי עבורו (יחד איתו! בשידור חי!) את טפסי המועמדות. באותו מעמד מרגש אמרתי לו שהגיע הזמן שיקבל פרס ישראל. הוא היה אז בן 72, צעיר ובריא יותר ממה שהוא היום.
האזינו לתוכנית המיוחדת בכאן רשת ב
את הפרס הוא קיבל, מבחינתנו, בזכות התרומה התרבותית האדירה, בזכות הקול הייחודי החם והאהוב והבחירות המוזיקליות המשובחות. בזכות צלילי הכרם והמזרחיות הגאה והבוטחת - זו ששילבה ביד אמן בין מוזיקה מזרחית לרוקנרול מערבי, בין פיוט לבין פופ, בין שירי משוררים ממזרח אירופה לבין שירת יהודי ספרד ותימן. בזכות החפלות, והנשמה, והנוסטלגיה שלנו וההווה המרשים שלו, ובזכות האישיות הצנועה והנדירה.
בערב החג השני של פסח, זכיתי להגיש שעתיים שלמות במחווה לדקלון בכאן רשת ב. עם השירים הגדולים מכל השנים ובכל הסגנונות, עם החברים שמברכים, עם השותפים לדרך שמתרגשים, ועם קטעי ראיונות של דקלון מהעבר.
