השבוע התבשרה המשוררת הוותיקה רחל שפירא על זכייתה בפרס ראש עיריית ראשון לציון על יצירתיות בשפה העברית על שם מאיר אריאל בכנס השפה העברית. בריאיון שהעניקה שלשום (חמישי) בתוכנית "חמישי עם יואב קרקובסקי" בכאן רשת ב, אמרה שפירא: "אני מופתעת סדרתית".
בימים אלה מציינת שפירא 56 שנות יצירה כשמאחוריה יותר מ-600 שירים שחיברה לאורך השנים. לפני "יש איזו נטייה להתייחס אליי כאיזו ילדה מקופחת, אבל אני לא כל כך מרגישה ככה", אמרה שפירא שקיבלה בחודש נובמבר האחרון גם את עיטור הנשיא. "כל עוד אני מרגישה שיש קהל ויש סוג מסוים של קשר, ואתה לא יודע כמה קשר זה משאב נדיר, זה הפרס הכי גדול שאפשר לתת למחבר".
האזינו לריאיון המלא עם רחל שפירא בכאן רשת ב
"השפה שלי והאמנות שלי זה חיבור של שירי זמר, ואני מחבר אותם בעצם מגיל מאד צעיר", אמרה. "הגילוי הזה, על הצורך שלי לכתוב והיכולת שלי לכתוב, באמת היתה חוויה מאד עזה. מבחינתי זאת סוג של חשיבה שלי. זה לא מאד רחוק מהצורה שבה אני מדברת וחושבת. אני כמובן לא חשבתי בילדותי שאני אמשיך לכתוב ואעבוד עם מוזיקאים וזמרים. אבל הידיעה הזאת הייתה ידיעה מאד ראשונית ואני חיה איתה מאז באהבה ובתשוקה".
"אל 'מה אברך' יש לי מחויבות מיוחדת", שפירא ציינה. אני מקפידה לצרף אותו כמעט לכל תכנית שאני עושה, ובעיקר כדי לא לשכוח את אלדד וגם חבריו האחרים שחייהם אזלו בגיל כל כך צעיר. כתבתי אותו מפני שזאת כבר הייתה השפה שלי בשעתו".
כשרבים משיריה נעשו עם השנים למעין המנונים, קשה שלא לתהות - האם יש בשפירא גם רצון לכתיבת מחאה? "אני חושבת שיש מחאה בשירים שלי", אמרה שפירא בריאיון. "אני חושבת שיש גם מגמה הומניטרית וגם הערכה ואהבה לגוונים השונים של האנושיות ואני חושבת שגם זו אמירה. אני לא מתגעגעת לעולם אחיד. זה שאנשים יכולים להתעלות משותפת דרך מוזיקה, אמנות או שיר, זה לא מבטל את האינדיבידואליות שלהם".
"זה אולי לפעמים סמוי, אבל אני חושבת שזה ישנו בשירים שלי. מחאה על רשע ומחאה בעיקר על אלימות", היא ציינה. "האמת שפעם הייתה לי אמנוה תמימה, שאנשים שיש להם שפה יכולים לעשות תיקון בעולם. אני חושבת שזה קצת טרגדיה שלנו שגם השפה היא במגמה של הפחתה ונעשית יותר ויותר פוגענית. אני ממש אבלה על זה".
"לעברית יש המון רבדים", סיכמה שפירא את הריאיון. "העברית היא של כולנו ולאף אחד אין בעלות עליה. אני מרגישה שכל האוצר העצום הזה שנכתב בשפה העברית עומד לרשותי".
