אתמול עלתה בכאן חינוכית סדרת טלוויזיה יומית חדשה, "מדרסה" שמה. הסדרה עוסקת כולה בנערות ונערים שלומדים בבית ספר דו-לשוני ומי שעומד מאחורי היצירה הזו הוא הכותב סייד קשוע, האיש שהביא לנו את הסרטים "ערבים רוקדים" ו"ויהי בוקר" ואת הסדרות "עבודה ערבית" ו"התסריטאי".
האזינו לריאיון המלא עם סייד קשוע בכאן תרבות
קשוע עצמו למד בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים, והיה בין התלמידים הערבים הבודדים שהיו שם. בריאיון לענת שרון-בלייס בתוכנית "גם כן תרבות" עם גואל פינטו, סיפר היום (שני) קשוע כי קצת לפני שפרצה מגפת קורונה, קיבל פנייה לכתוב סדרת טלוויזיה על בית ספר דו-לשוני. "זה היה רעיון שריתק אותי משום מה ומבצע 'שומר החומות' אתגר אותי לכתוב. אני בעצמי לא הייתי תלמיד בבית הספר הדו-לשוני, הילדים שלי למדו שם. כמובן שגם נעזרתי בסיפורים של הורים ותלמידים שלמדו שם. אבל זה לא מבוסס על בית ספר מסויים או על סיפורים אמיתיים".
"יש סוג מסוים של הורים, גם יהודים וגם ערבים, שבוחרים לשלוח את הילדים שלהם למסגרת כזו", אמר קשוע בריאיון. "אני חושב שכל הורה ששולח את הילדים שלו לשם, מודע היטב לאטמוספירה הפוליטית הקיימת. שאלות של זהות, חינוך והקשיים שעלולים להיתקל בהם, הן שאלות שמלוות כל הורה ששולח את הילד שלו לשם. עם תקווה שרק תתרום להם ותעזור להם להבין יותר את המציאות, לנסות ולמצוא שפה משותפת. אני חושב שזה היה האתגר המרכזי, כך שכמובן זה מבוסס על ניסיון כלשהו".
בסדרה מוצגים כמה מן ההורים בצורה הומוריסטית, שגם מעידה על הגזענות הסמויה או הלא מודעת שקיימת אצל מי שרוצים שהילדים שלהם ילמדו יחד עם תלמידים ערבים. למשל זוג הורים שרוצים שהילד שלהם יהיה שם כי "זה טוב לאינסטגרם". "זה קצת כמו תמונה מ'עבודה ערבית'", סיפר קשוע בריאיון. "כשהקשר מתחיל להיות קצת יותר מאשר חברות נחמדה בין ילדים שמשחקים משחקי מחשב, אז ההורה הערבי אבל בעיקר ההורה היהודי שרוצה לחשוב שהוא ליברלי, מנסה להגיע להבנה כלשהי ולהתמודד עם סוגיות קצת יותר מרכזיות".
"אחד הדברים שאני עוסק בהם זה לחפש תקווה בספרות", אמר קשוע. "להשתמש בזה, לראות איפה ניתן עדיין למצוא תקווה. והתקווה הזאת היא משהו מאד מתעתע ובעייתי. גם כשלכאורה אין שום סיבה רציונלית להיאחז בתקווה ויש משהו הרבה יותר חזק, נאיבי או דבילי. אי אפשר להימנע מהתקווה. טלוויזיה חינוכית נועדה לילדים וצריך תמיד לאתגר את גבולות הדיון. אני מקווה מאוד שהצלחנו לעשות את זה בכבוד".
"יש אמירה על הפליטים הפלסטינים שמשייכים פעם לדוד בן גוריון, פעם לגולדה מאיר", ציין קשוע. "ש'אם המבוגרים ימותו - הצעירים ישכחו' ואני חושב שזה הפחד הגדול. שהצעירים יאבדו תקווה. זאת תחושה מאד-מאד מפחידה. אז אני מנסה לא לאבד תקווה, על אף שלכאורה אין סיבה לאופטימיות".
