את וואליד רגראגי, המאמן הנמרץ של נבחרת מרוקו, שיתייצב הערב (21:00) בחצי גמר המונדיאל מול הטריקולור של דיידיה דשאן קשה לקטלג. האיש נע ונד כל חייו בין שתי הזהויות שלו תוך שהוא הרגיש נוח בכל אחת מהן בתקופות זמן שונות. אלא שהערב הזהויות האלו יתנגשו אחת בשנייה באופן חזיתי.
מצד אחד רגראגי בן ה-47 הוא הכי צרפתי שיש. הוא נולד בפרברי פריז ואת כל הקריירת המשחק שלו כמגן ימני העביר במועדונים קטנים בצרפת (טולוז, אז'קסיו וגרנובל) פרט לגיחה קצרה לראסינג סנטנדר הספרדית של יוסי בניון. אגב, בתחנה האחרונה שלו בקריירת המשחק שיתף פעולה רגראגי לזמן קצר עם אוליבייה ז'ירו – שהפך בסוף השבוע למלך שערי צרפת בכל הזמנים וינסה לשפר את מאזן הכיבושים שלו במדי הטריקולור (51) גם הערב. רק טבעי שאחרי מסלול כזה כזה כשחקן ינסה רגראגי את מזלו כמאמן בליגות נמוכות במועדונים קטנים בפריפרייה הצרפתית, במגרשים קטנים ופסטורליים לרוב – אותם חרש כל ימיו כשחקן.
אלא שרגראגי בחר במסלול אחר לחלוטין – המרוקני. ב-2001 בהיותו בן 25 הוא החליט להתאזרח בארץ ממנו הגיעו הוריו לצרפת ולייצג את מרוקו. גם אם היה להחלטתו היבט לאומי, הרי שבאותה התקופה הטריקולור היו בשיאם ולמגן הצנוע לא היה שום סיכוי להשתחל לנבחרת הצרפתית.
כך מצא את עצמו רגראגי במרוקו וב-2004 הוא היה חלק מהנבחרת שהעפילה לגמר אליפות אפריקה בה אריות האטלס הרימו דגל לבן בגמר מול המארחת טוניס. לאחר הפרישה נשאר לאמן במרוקו ונע ונד בין תפקידי עוזר בנבחרת הלאומית לבין קבוצות מרוקניות בכירות. לפחות בעיני חלק מהציבור המרוקני הוא קיבל תווית של "אחד משלנו" רק השנה כשהוביל את וידאד קזבלנקה, מסמלי הכדורגל המרוקני, לזכייה בגביע האלופות של אפריקה לאחר ניצחון 0:2 בגמר על אל אהלי המצרית.
המונדיאל הערבי הראשון | האזינו לעוד יום
את המונדיאל רגראגי בכלל היה צריך לראות בטלוויזיה – אלא שוואחיד האליהודז'יץ' הבוסני הסתכסך עם כוכביו ופוטר מתפקידו. רגראגי מונה לתפקיד כחודשיים לפני שריקת הפתיחה ומאז הוא חי את החלום. נכון, הנבחרת שלו סופגת ביקורת נוקבת על העדר יוזמה, העברת זמן מכוונת במטרה להגיע לפנדלים ומשחק צפוי להחריד – אבל רגראגי צחק כל הדרך לחצי הגמר ומקומו בספרי ההיסטוריה של הכדורגל כבר נרשם. את רגראגי כל זה לא מעניין – הוא אימץ את הנרטיב של דוד מול גוליאת במונדיאל הזה ואיתו הוא הולך עד הסוף. "אנחנו הרוקי בלבואה של הטורניר", ירה מיד לאחר שהדיח את פורטוגל של כריסטיאנו רונאלדו, "כסף לא קונה את הנחישות שיש לנו. אנחנו ההוכחה לניצחון הרוח". מעניין האם מישהו יזכור את ההצהרות האלו אחרי הקרב של רגראגי נגד הזהות שפעם הייתה הראשית שלו.
