את ירדנה ארזי אין צורך להציג. מי שזכתה בתואר זמרת השנה חמש פעמים, ונחשבת לאחת מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית, תעלה במוצאי השבת הקרובה על בימת אמפי וואהל בתל אביב. אלא שהפעם בשונה מהופעותיה שבשגרה, תארח ארזי את חברותיה לשלישיית "שוקולד מנטה מסטיק" - לאה לופטין ורותי הולצמן. הסיבה? 50 שנה להקמת ההרכב המיתולוגי.
האזינו לריאיון עם ירדנה ארזי, לאה לופטין ורותי הולצמן, בכאן רשת ב
"זה מאוד משמח אותי", מספרת ארזי בריאיון לכאן חדשות. "אבל באיזשהו מקום אני מרגישה גם הרגשה נורא 'אגואיסטית', שיש לי על מי להישען, שיש לי תמיכה. גם תמיכה חברית וגם תמיכה של להישען על רפרטואר ועל ווקאליזה שאני כל כך אוהבת לשיר ביחד, כי לרוב אני לבד על הבמה. כששתי חברות כל כך טובות וזמרות כל כך מצויינות מצטרפות אליי, ויחד אנחנו מתרפקות על השירים - מבחינתי זה אושר גדול והתרגשות כל פעם מחדש".
את הריאיון עם ארזי וחברותיה לשלישייה קיימתי בביתה של רותי הולצמן בתל אביב. "זה בית ילדותה והבית שאני פגשתי לראשונה כשהגעתי מחיפה לתל אביב", ארזי משתפת. כן, הקשר בין שלוש הנשים המרשימות הללו שממשיך עד עצם היום הזה, התחיל עוד בימי להקת הנח"ל. "ב-18 במאי 1969", מדייקת.
"נפגשנו בטירונות כשהתגייסנו", נזכרת הולצמן. "קיבלנו מספרים אישיים עוקבים. הגענו למחנה 80, נכנסנו לאוהל אחד מיטה על יד מיטה, וזהו - הפכנו להיות אחת ליד השנייה. אני חושבת שאין לאף אחת מאיתנו נפש תאומה כמו שתי החברות האלה". גם לופטין זוכרת את היום ההוא, ולא מסתירה את ההתרגשות. "אני זוכרת שהן הדליקו אותי מהרגע הראשון שראיתי אותן".
"פגשתי את ירדנה ואת רותי בבקו"ם", היא מספרת. "באתי מהקיבוץ, פגשתי שתי 'עירוניות' ופשוט בגלל שהן היו אחרות, בגלל שכל אחת מאיתנו באה ממקום שונה, היה משהו שהדליק אותי בהן. מבחינתי, החיבור היה מיידי. ממש התאהבתי בשתיהן, באמת. חשבתי לעצמי כמה אני בת מזל. אני נשבעת לך. וזה לא נגמר. 50 שנה אחרי אני עדיין חושבת שאני בת מזל".
"תשמע, אנחנו התבגרנו ביחד", ארזי מצטרפת. "מגיל 17 וחצי הן החברות שלי. אז מה לא עברנו? אתה יודע, החיים הם מטלטלים ולוקחים אותך גם לרגעים עצובים וגם לרגעים מאוד שמחים. חלקנו אותם, ועברנו כל מיני דברים".
כשיצאו מהלהקה הצבאית, שלוש הבנות הוחתמו כל אחת בנפרד במשרדו של האמרגן המנוח אברהם (דשא) פשנל. לקראת פסטיבל שירי הילדים של 1972, החליט פשנל לשלוח הרכב חדש מתוך מופע "קונגרס הצחוק הציוני" שהעלה אז. שלישיית הבנות, אז עוד עם תמי עזריה, הגיעה עם השיר ״אברא קדברא״ למקום השני. כששאלתי את ארזי, שלימים פיתחה קריירת סולו מצליחה ומשגשגת, מדוע לא עשתה זאת מייד עם שחרורה מלהקת הנח"ל, השיבה: "תמיד רציתי להיות חלק מהרכב וזה לא בער בי בכלל. זה קרה רק בגיל 30".
שלוש הבנות, הפעם עם לופטין שהחליפה את עזריה, עשו היסטוריה. הן השתתפו בכל הפסטיבלים מכל הסוגים, הקליטו ארבעה אלבומים, עבדו עם מיטב היוצרים, שחררו שורה של להיטי ענק וייצגו את ישראל באירוויזיון של 1976 בהולנד. משם הן אפילו פצחו בשנה של הופעות והקלטות ברחבי אירופה.
"אין הרבה הרכבים קוליים שמורכבים משלוש סולניות", ארזי מסבירה. "אנחנו לא הצטיינו בריקוד ולא היינו, אתה יודע, כמו שעושים היום כוריאוגרפיות. נשענו על הווקאליזה שלנו וזה, אני חושבת, הדבר שמייחד אותנו. שכל אחת היא זמרת, סולנית, בפני עצמה. זה החיבור שלדעתי עושה את ה'מאג'יק'".
"אני חושבת שיש לנו משהו קוסמי במיתרי הקול", מוסיפה הולצמן. "הם מאוד דומים. אם מישהו היה בודק אותם ומעלה אותם על מחשב, אז יראו שהרגיסטר (טווח הצלילים) הוא אותו דבר. למעבדים היה נורא כיף לעבוד איתנו, כי הם יכלו 'ללוש' אותנו לכל מיני סגנונות". או כמו שלופטין אומרת - "היינו כחומר ביד היוצר".
הלהקה אמנם התפרקה ב-1978, אבל ירדנה, רותי ולאה נשארו חברות קרובות. בשנת 1989 הן הקליטו יחד גרסאות כיסוי עדכניות לשירים "ונצואלה" ו"נערה ממש אוצר" לאלבומה של ארזי "תחנה בדרך". בשנת 2003 שחררו אוסף כפול ובחודש נובמבר שעבר התאחדה השלישייה להופעה חגיגית בהיכל התרבות לציון יום הולדתה ה-70 של ירדנה.
במרוצת השנים קיבעו ירדנה בפרט והשלישייה בכלל, מעמד של כבוד בקהילת הלהט"ב המקומית. אם בשנות ה-90 היו אלו "בנות פסיה" שנכנסו לנעליהן במשדרים שונים בערוץ הראשון, גרסת הרמיקס ששחררה ארזי ב-2007 לשירה המצליח "עוד נגיע", כבשה את תחנות הרדיו והפכה להמנון לא רשמי של הקהילה.
"אני חושבת שלהופעה החיצונית יש חלק בזה", ארזי משערת. "בכל זאת, אנחנו אחת ג'ינג'ית, אחת בלונדינית וזאת עם הצמות, קל לחקות את זה וקל מאוד להפוך את זה למשהו בימתי-תיאטרלי. אני חושבת שזה מאוד מוצא חן בעיני הקהילה". "זה נורא משמח אותי שאנחנו השראה", אומרת לופטין. "האמת שיצא לי להופיע כמה פעמים בפני הקהילה הלהט"בית וזאת הייתה חגיגה היסטרית".
ומה דעתן על הבחירה בזמרת נועה קירל לנציגת ישראל לאירוויזיון הבא בבריטניה? "אני סומכת עליה שהיא תעשה בדיוק את מה שהיא יודעת לעשות", אומרת הולצמן. "היא מצוינת, היא חיית במה. היא מעולה והיא לא צריכה עצות". ארזי, שועלת אירוויזיונים ותיקה שהנחתה את התחרות ב-1979 וייצגה את ישראל שוב ב-1988, אומרת שהבחירה לא פחות ממצוינת. "היא מוקפת באנשים מאוד חזקים. היא מוכשרת מאוד והיא מה שנקרא 'גיפטד', יש לה את 'הבייגלה' הזה מעל הראש. אני לא חושבת שהיא צריכה איזו עצה. פשוט שתישען על עצמה".
אז מה נאחל להן לשנה הבאה? "שלא יגמר לעולם", אומרת ירדנה; "בריאות", מוסיפה לאה, "שלא נפסיק לשיר"; ורותי מסכמת בחיוך - "ושאני אמשיך להיות סבתא".
