את ירדנה ארזי אין צורך להציג. מי שזכתה בתואר זמרת השנה חמש פעמים, ונחשבת לאחת מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית, תעלה במוצאי השבת הקרובה על בימת אמפי וואהל בתל אביב. אלא שהפעם בשונה מהופעותיה שבשגרה, תארח ארזי את חברותיה לשלישיית "שוקולד מנטה מסטיק" - לאה לופטין ורותי הולצמן. הסיבה? 50 שנה להקמת ההרכב המיתולוגי.
האזינו לריאיון עם ירדנה ארזי, לאה לופטין ורותי הולצמן, בכאן רשת ב'
"זה מאוד משמח אותי", סיפרה ארזי בריאיון לכאן רשת ב'. "אבל באיזשהו מקום אני מרגישה גם הרגשה נורא 'אגואיסטית', שיש לי על מי להישען, שיש לי תמיכה. גם תמיכה חברית וגם תמיכה של להישען על רפרטואר ועל ווקאליזה שאני כל כך אוהבת לשיר ביחד, כי לרוב אני לבד על הבמה. כששתי חברות כל כך טובות וזמרות כל כך מצויינות מצטרפות אליי, ויחד אנחנו מתרפקות על השירים - מבחינתי זה אושר גדול והתרגשות כל פעם מחדש".
הריאיון עם ארזי וחברותיה לשלישייה התקיים בביתה של רותי הולצמן בתל אביב. "זה בית ילדותה והבית שאני פגשתי לראשונה כשהגעתי מחיפה לתל אביב", ארזי שיתפה. כן, הקשר בין שלוש הנשים המרשימות הללו שממשיך עד עצם היום הזה, התחיל עוד בימי להקת הנח"ל. "ב-18 במאי 1969", היא דייקה.
"נפגשנו בטירונות כשהתגייסנו", נזכרה הולצמן. "קיבלנו מספרים אישיים עוקבים. הגענו למחנה 80, נכנסנו לאוהל אחד מיטה על יד מיטה, וזהו - הפכנו להיות אחת ליד השנייה. אני חושבת שאין לאף אחת מאיתנו נפש תאומה כמו שתי החברות האלה". גם לופטין זוכרת את היום ההוא, מבלי להסתיר את ההתרגשות. "אני זוכרת שהן הדליקו אותי מהרגע הראשון שראיתי אותן".
"פגשתי את ירדנה ואת רותי בבקו"ם", היא סיפרה. "באתי מהקיבוץ, פגשתי שתי 'עירוניות' ופשוט בגלל שהן היו אחרות, בגלל שכל אחת מאיתנו באה ממקום שונה, היה משהו שהדליק אותי בהן. מבחינתי, החיבור היה מיידי. ממש התאהבתי בשתיהן, באמת. חשבתי לעצמי כמה אני בת מזל. אני נשבעת לך. וזה לא נגמר. 50 שנה אחרי אני עדיין חושבת שאני בת מזל".
"תשמע, אנחנו התבגרנו ביחד", ארזי הוסיפה. "מגיל 17 וחצי הן החברות שלי. אז מה לא עברנו? אתה יודע, החיים הם מטלטלים ולוקחים אותך גם לרגעים עצובים וגם לרגעים מאוד שמחים. חלקנו אותם, ועברנו כל מיני דברים".
כשיצאו מהלהקה הצבאית, שלוש הבנות הוחתמו כל אחת בנפרד במשרדו של האמרגן המנוח אברהם (דשא) פשנל. לקראת פסטיבל שירי הילדים של 1972, החליט פשנל לשלוח הרכב חדש מתוך מופע "קונגרס הצחוק הציוני" שהעלה אז. שלישיית הבנות, אז עוד עם תמי עזריה, הגיעה עם השיר "אברא קדברא" למקום השני. כשארזי, שלימים פיתחה קריירת סולו מצליחה ומשגשגת, נשאלה מדוע לא עשתה זאת מייד עם שחרורה מלהקת הנח"ל, השיבה: "תמיד רציתי להיות חלק מהרכב וזה לא בער בי בכלל. זה קרה רק בגיל 30".
שלוש הבנות, הפעם עם לופטין שהחליפה את עזריה, עשו היסטוריה. הן השתתפו בכל הפסטיבלים, הקליטו ארבעה אלבומים, עבדו עם מיטב היוצרים, הוציאו שורה של להיטי ענק וייצגו את ישראל באירוויזיון של 1976 בהולנד. משם הן אפילו פצחו בשנה של הופעות והקלטות ברחבי אירופה.
"אין הרבה הרכבים קוליים שמורכבים משלוש סולניות", הסבירה ארזי. "אנחנו לא הצטיינו בריקוד. נשענו על הווקאליזה שלנו וזה, אני חושבת, הדבר שמייחד אותנו. שכל אחת היא זמרת, סולנית, בפני עצמה. זה החיבור שלדעתי עושה את ה'מאג'יק'".
"אני חושבת שיש לנו משהו קוסמי במיתרי הקול", הוסיפה הולצמן. "הם מאוד דומים. אם מישהו היה בודק אותם ומעלה אותם על מחשב, אז יראו שהרג'יסטר (טווח הצלילים) הוא אותו דבר. למעבדים היה נורא כיף לעבוד איתנו, כי הם יכלו 'ללוש' אותנו לכל מיני סגנונות". או כמו שלופטין אומרת - "היינו כחומר ביד היוצר".
הלהקה אמנם התפרקה ב-1978, אבל ירדנה, רותי ולאה נשארו חברות קרובות. בשנת 1989 הן הקליטו יחד גרסאות כיסוי עדכניות לשירים "ונצואלה" ו"נערה ממש אוצר" לאלבומה של ארזי "תחנה בדרך". בשנת 2003 הוציאו אוסף כפול ובחודש נובמבר שעבר התאחדה השלישייה להופעה חגיגית בהיכל התרבות תל אביב לציון יום הולדתה ה-70 של ארזי.
במרוצת השנים קיבעו ירדנה בפרט והשלישייה בכלל, מעמד של כבוד בקהילת הלהט"ב המקומית. אם בשנות ה-90 היו אלו "בנות פסיה" שנכנסו לנעליהן במשדרים שונים בערוץ הראשון, גרסת הרמיקס שהוציאה ארזי ב-2007 לשיר "עוד נגיע", כבשה את תחנות הרדיו והפכה להמנון לא רשמי של הקהילה.
"אני חושבת שלהופעה החיצונית יש חלק בזה", ארזי שיערה. "בכל זאת, אנחנו אחת ג'ינג'ית, אחת בלונדינית וזאת עם הצמות, קל לחקות את זה וקל מאוד להפוך את זה למשהו בימתי-תיאטרלי. אני חושבת שזה מאוד מוצא חן בעיני הקהילה".
ומה דעתן על הבחירה בזמרת נועה קירל לנציגת ישראל לאירוויזיון הבא בבריטניה? "אני סומכת עליה שהיא תעשה בדיוק את מה שהיא יודעת לעשות", אמרה הולצמן. "היא מצוינת, היא חיית במה. היא מעולה והיא לא צריכה עצות".
ארזי, שועלת אירוויזיונים ותיקה שהנחתה את התחרות ב-1979 וייצגה את ישראל שוב ב-1988, קבעה שהבחירה לא פחות ממצוינת. "היא מוקפת באנשים מאוד חזקים. היא מוכשרת מאוד והיא מה שנקרא 'גיפטד', יש לה את 'הבייגלה' הזה מעל הראש. אני לא חושבת שהיא צריכה איזו עצה. פשוט שתישען על עצמה".
אז מה נאחל להן לשנה הבאה? "שלא יגמר לעולם", אמרה ירדנה; "בריאות", הוסיפה לאה, "שלא נפסיק לשיר"; ורותי סיכמה בחיוך - "ושאני אמשיך להיות סבתא".
