בין הכתבות והדיווחים מההופעות, ההצגות, הסטנדאפים והתערוכות שנפתחו עם ההקלה בהגבלות הקורונה בחודש שעבר, בלט בחסרונו מקום אהוב ופופולרי – הקולנוע. בעוד אמני הבמה חזרו לבמות מול 250 צופים, מסך הכסף נותר מיותם, ולא בגלל החלטת ממשלה. בעלי האולמות החליטו לא לפתוח, בעיקר בגלל שתעשיית הקולנוע האמריקנית אינה מפיצה סרטים חדשים להקרנות, בזמן שהאולמות בלוס אנג'לס וניו יורק סגורים.
"אנחנו צריכים בסביבות ה-30 סרטים כדי שיהיה שווה לנו לפעול", אמר מנכ"ל רשת הסינמה סיטי אבי אדרי, בריאיון לשאול אמסטרדמסקי ושני נחשוני בתוכנית משחקי הכיס. "במצב רגיל רצים בערך 45-40 סרטים. היום המלאי שלנו עומד על 16 סרטים. אנחנו צריכים להגיע ל-30 כדי להפעיל". המתמטיקה מבחינת אדרי פשוטה – "בסינמה סיטי יש 25-20 אולמות, אז אם נגיע בערב עם שישה או אפילו תשעה סרטים, אז מחצית מהאולמות יהיו ריקים", אמר. "האוכלוסייה רוצה מגוון, זה הקסם של בתי הקולנוע בתקופה המודרנית, ושהמגוון הוא קטן גם הקהל יהיה מועט. אין ספק שהמשבר הוא משמעותי". היעדר הסרטים להקרנה הוא רק צד אחד של הבעיה. בדומה למוסיקה החיה, ישנן ספקות באשר לכלכליות של הקרנת סרטים תחת מגבלות קהל. "חייבים להבין שבסוף הקולנוע זה נדל"ן", אמר אדרי. "אני בסוף צריך למצוא איזה תרחיש, איזה מודל כלכלי שיאכלס את הנדל"ן הזה. כשאין סרטים, אין הופעות, אין כנסים והצגות אז הנדל"ן הזה נשאר יתום". אז הסינמה סיטי מחכה לסרטים נוספים מארצות הברית, ומי שיכול בינתיים להשלים את הארסנל הוא הקולנוע הישראלי, אבל לצורך כך דרושה השקעה ממשלתית. "הפקה של סרט היא שרשרת ערך. אתה הולך לבנק, לוקח כסף ומשקיע כסף בסרט מתוך הבנה שבתוך שנה עד שנה וחצי הסרט יעלה לקולנוע ויחזיר את הכסף חזרה", הסביר אדרי. "אני מניח שמתישהו המדינה תממן את התעשייה לתקופה מסוימת כדי להרים אותה ולהתחיל להניע את שרשרת הערך הזו שכוללת הרבה מאוד עובדים".
