הזמר והמלחין צביקה פיק הלך לעולמו היום (ראשון) והוא בן 72. הוא יובא למנוחות מחר בשעה 10:00 בבית העלמין ברמת השרון. ההלוויה תיערך בחיק המשפחה וחברים קרובים בלבד, ולא תהיה פתוחה לציבור הרחב או לסיקור תקשורתי.
פיק פרץ לתודעה הציבורית בישראל בשנת 1970, כשנבחר לתפקיד הראשי במחזמר "שיער". בהמשך דרכו הקליט והלחין עשרות שירים, זכה בתוארי "זמר השנה", והלחין את השיר "דיווה", שעמו זכתה דנה אינטרנשיונל בתחרות האירוויזיון ב-1998. בשנת 2011 הוענק לו פרס אקו"ם על מפעל חיים.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו: "צביקה פיק חידש את הנוף התרבותי הישראלי וחולל בו שינוי מהפכני. המוזיקה שלו חדרה ללבבות, כמילות השיר, והפכה לחלק בלתי נפרד מפסקול חיינו".
צביקה הדר, ניקי גולדשטיין ומרגלית צנעני נפרדים מהמאסטרו בכאן רשת ב'
פיק נולד בפולין בשנת 1949 בשם הנריק פיק. בגיל חמש החל בלימודי מוזיקה קלאסית, ולאחר שעלה לישראל בשנת 1957 המשיך את לימודיו בקונסרבטוריון ברמת גן. מגיל 15 הופיע כגיטריסט, קלידן וזמר, ובהמשך שנות ה-60 היה חבר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו"השוקולדה".
בשנת 1970 נבחר לגלם את התפקיד הראשי של קלוד בגרסה העברית של המחזמר "שיער", תפקיד שזיכה אותו בתואר "שחקן השנה". בראשית 1972 יצא אלבום הבכורה שלו, "זוהי הדרך שלי", שכלל את השיר "אין מדינה לאהבה". בהמשך אותה שנה התמודד בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר "שמע ישראל", שאיתו הגיע למקום השלישי.
בשנת 1977 כיכב לצד תיקי דיין בתפקיד הראשי בסרטו של ג'ורג' עובדיה "בדרנית בחצות". שנתיים לאחר מכן, ב-1979, השתתף בתפקיד אורח בסרטו של אסי דיין "שלאגר", שלו גם הלחין ועיבד את המוזיקה - ובה שיר הנושא "שיר הפריחה" בביצוע עפרה חזה.
בעקבות זכייתו בתואר "זמר השנה" של רשת ג' לשנת 1977, הזמינה ממנו התחנה להלחין ולבצע את שירו של נתן יונתן "נאסף תשרי". שנה לאחר מכן נבחר השיר בביצועו ל"שיר השנה", ובשנים 1978 עד 1980 זכה פיק שלוש פעמים נוספות בתואר "זמר השנה" של קול ישראל וגלי צה"ל במקביל.
בדצמבר 1978 יצא אלבומו "מוסיקה", שכלל בין היתר את "נאסף תשרי", "מוסיקה (מעלה מעלה)", "לא אני הוא האיש", "מרי לו" ו"אהבה בסוף הקיץ". האלבום מכר כ-40 אלף עותקים בחודשיים הראשונים לצאתו, ובתוך פחות משנה הגיע לכ-100 אלף עותקים.
בינואר 1979 השתתף לראשונה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "אין לי איש מלבדי", והגיע למקום השני אחרי "הללויה", שזכה בהמשך באירוויזיון. בחנוכה 1981 הגיע למקום השני בפסטיבל שירי הילדים עם "הסבון בכה מאוד", למילותיה של מרים ילן-שטקליס. לאורך השנים התמודד גם בתחרות הקדם-אירוויזיון, ובין היתר הגיע למקום השביעי ב-1986, למקום העשירי ב-1987 ולמקום השביעי ב-1993 עם השיר "ארטיק קרטיב".
בשנת 1998 נבחר השיר "דיווה", שהלחין פיק למילים של יואב גינאי, לייצג את ישראל באירוויזיון בברמינגהאם. השיר בביצוע דנה אינטרנשיונל זכה במקום הראשון, והיה לשיר הישראלי השלישי שניצח בתחרות. בשנת 2002 עלה בתיאטרון הבימה המחזמר "מרי לו" שמבוסס על שיריו, בהשתתפות יעל בר-זוהר, אמיר פרישר גוטמן ואילנה אביטל, והוצג יותר מ-400 פעמים.
בעשור הראשון של שנות ה-2000 הרחיב פיק את פעילותו בטלוויזיה: ב-2005 הצטרף לצוות שופטי התוכנית "כוכב נולד" בערוץ 2 ושימש בה שופט במשך חמש עונות רצופות, ובאותה שנה השתתף בתוכנית הדוקו-ריאליטי "המאסטרו", שעקבה אחר חייו האישיים ושודרה בערוץ ביפ בכבלים. בשנת 2009 שודרה בערוץ 3 בכבלים המיני-סדרה המוזיקלית "תמיד אותו חלום", שעלילתה התבססה על שיריו, ובסוף 2013 השתתף בעונה השנייה של תוכנית הדוקו-ריאליטי "גולסטאר".
באפריל 2018, במהלך טיסה מלונדון לישראל, פיק חש ברע וצוות המטוס ביצע נחיתת חירום בווינה. לאחר שבוע של אשפוז באוסטריה, שב לישראל ואושפז בבית החולים איכילוב בתל אביב בעקבות אירוע מוחי שעבר. באפריל 2019 הוענק לו, שלא בנוכחותו, פרס מפעל חיים מטעם עיריית חולון.
פיק הניח אחריו חמישה ילדים: בנלי, דניאלה ושרונה מנישואיו הראשונים לפזמונאית מירית שם-אור, שכתבה רבים משיריו; ותים וניל מבת זוגו לשעבר שירה מנור, שאיתה ניהל מערכת יחסים בשנים 2004 עד 2021.
