כיסויי הראש בימינו הפכו הוליוודיים להפליא ובלתי צנועים בעליל – באופן אישי אין לי בעיה עם זה, אבל נסכים שפיאה ארוכה או שביס בגובה חצי מטר מושכים תשומת לב הרבה יותר מהשיער הטבעי הממוצע. מה לעשות שלא כולנו אסתי גינזבורג. אבל על אף העובדה שכיסויי הראש הללו מחטיאים לחלוטין את המטרה, אני בעד שכל אחת תעשה מה שעושה לה טוב, ואני מתכוונת להכל כולל הכל, גם מחשוף עד הפופיק או קילו בוטוקס זה לא ענייני.
מתי זה מתחיל להכעיס? כשקוראים לנו להצטרף ל"מחאה נשית" ולחבוש שביסים כ"אות הזדהות עם לינור אברג'יל" - הלו שכל אחת תעשה מה שטוב לה זוכרים? זכותה של לינור ללכת עם שביס כשם שזכותי ללכת בלי, רעיונית ואופנתית לא מתחברת לשביסים על כן למה שאיישר קו עם העדפותיה של אישה אחרת?
מי שהתחיל את המהומה הוא השופט בדימוס עודד אל-יגון, הרשו לי רגע לצטט מהפוסט שלו: "המגישה חובשת לראשה תרבוש רב קומות כמצווה בימים אלה על נשים שומרות מצוות, מאידך שמלתה ההדוקה מבליטה היטב את שדיה המתנוססים בגאון לתפארת מדינת ישראל", סוף ציטוט. "שדיה המתנוססים". ובכן מוזר שדווקא עניין התרבוש גרף את כל תשומת הלב כי לי ה"שדיה המתנוססים" הפריע הרבה יותר. מיסטר אל-יגון יש הגדרה לגברים מסוגך, קוראים לזה אשמאי זקן. תתמודד עם השדיים חרמניקו.
ועוד מילה על לינור: גם מי שלא מתחבר לדתיות שלה וללוק שלה לא יכול לקחת ממנה את כל מה שהיא עשתה ועושה למען נפגעות עבירות מין. זה התחיל מקור הרוח שהפגינה באונס עצמו (שכלל גם ניסיון רצח) והמאבק שלה למקסם את עונשו של האנס בישראל, ונמשך עד היום עם פעילותה למען נפגעות והעובדה שהיא משמשת להן מודל וכתובת מעשית. אני לא זוכרת שלינור הדליקה משואה אי פעם, הייתכן? כי אין ראויה ממנה, לתשומת לבם של מארגני הטקס הבא. על זה צריך לדבר, והשביס שולי. חבל שגנב את כל הפוקוס.
חברות כנסת, מנחות טלוויזיה ונשות תרבות הצטלמו עם כיסוי ראש והביעו הזדהות עם לינור אברג'יל:
