לפני קצת יותר משנה נפרדנו ממלך הפופ הישראלי, המאסטרו צביקה פיק. כל כך הרבה נכתב ודובר על פיק, ולאחרונה אפילו יצא סרט תיעודי שעוסק בו ובחיים שלו. אבל אנחנו רוצים לדבר על המוזיקה. ובעיקר - על מה צביקה פיק עשה לנו, הקהל הישראלי, דרך המוזיקה שלו.
תנו לשמש יד - מתוך המחזמר "שיער"
הפעם הראשונה שבה הקהל הרחב פגש את צביקה היה במחזמר "שיער". הצגה על שלום ואהבה ברוח הסיקסטיז וההיפים, עם סנסציה - עירום על הבמה. כבר אז, בתחילת הדרך, צביקה פיק, שעלה לארץ מפולין, הציע אפשרות אחרת. הפוך מהצברים המנומסים, לבושי הג'ינס והטישרטים.
זוהי הדרך שלי
כשצביקה פיק יצא לדרך עצמאית, הוא הראה לקהל עד כמה הוא אחר מאותם צברים. לבוש בבגדים ססגוניים, עם שיער ארוך וכריזמה בלתי נגמרת, הוא הצליח להיות הכי קרוב שאפשר לקהל. הוא הראה להם שזמר לא צריך להיות מרוחק על הבמה הגבוהה, אלא להיות אחד מהם. להתלבש כמו הקהל, ולזוז איתו ביחד.
צביקה פיק בתחילת דרכו - מתוך "ליל השישי"
וגם השירים שלו נתנו לקהל את החופש להיות מי שהם. להשתחרר מהמוסכמות הנוקשות של ישראל בשנות ה-60 וה-70. מהקיבוץ, מתנועות הנוער ומהצבא. צביקה פיק שיקף בשירים שלו את הקהל שלו - הנוער שרק רצה לרקוד.
מעלה מעלה - מתוך הופעה בפסטיבל נואיבה
בסוף שנות ה-70 הקהל הקטן שקפץ על הבמה של צביקה הפך לעשרות אלפי מעריצים שהפכו אותו לתופעה חד פעמית במוזיקה הישראלית.
המראה
הופעות ענק, מעריצות צורחות שרצות אחריו, התניידות באמבולנס בין הופעות. צביקה פיק הפך לסופרסטאר. אבל לא השתנה אפילו קצת. הוא נשאר מי שהוא. המשיך להתלבש כמו שבא לו, לתקשר עם הקהל בכל דרך, ולתת לו את השואו הכי טוב שאפשר.
ארטיק קרטיב
אחרי ההצלחה באה גם הנפילה. צביקה ניסה לשנות כיוון, ונכשל. עשור שלם של יובש ביצירה ובהצלחה. אבל הוא המשיך לנסות, בלי להתרגש, לחזור ולכבוש את הקהל. בין אם זה בהופעות קטנות, בכל מקום אפשרי, ובין אם בקדם אירוויזיון.
אבל אז, ב-1998, 20 שנה אחרי ההצלחה הענקית באלבום "מוסיקה" ובהופעות הענק, קרה לצביקה נס - השיר שהוא הלחין לדנה אינטרנשיונל "דיווה" - זכה במקום הראשון באירוויזיון.
דיווה - מתוך אירווזיוון 1998
ב"דיווה" צביקה עשה בדיוק מה שהוא עשה לאורך כל השנים - נתן לקהל את החופש להיות מי שהוא. אם פעם הוא הרשה לעצמו, ולהם, להתלבש צבעוני, לרקוד, לשחרר את הגוף ולהשתחרר מהמוסכמות - עכשיו, דרך השירה וההופעה של דנה, הוא נותן להם גם לאהוב את מי שהם רוצים, ולהיות מי שהם רוצים.
זאת המהפכה של צביקה פיק. וזאת המורשת שלו.
