נועה קירל היא יוניקורן.
אני מודה שהופעות בפארק הירקון לא פשוטות לי, אבל אם להגיע לפארק אז להופעה של נועה קירל. נתחיל בשורה התחתונה - נועה הייתה מושלמת. היא פשוט כזאת. אנחנו יודעים שהיא חרוצה ופרפקציוניסטית וזה גם מה שציפיתי ממנה. אבל אצל נועה זה תמיד יותר. יותר תלבושות, יותר תפאורה, אורחים מיוחדים והמון נועה קירל מכל הלב.
בפעם הראשונה שהקהל ראה אותה (הקהל שראה, כן?) היא הופיעה כשהיא עומדת על ירח, אחד מהרגעים שאתה לא סגור אם זה מופע בישראל או בחו"ל. ובאמת במהלך המופע חשבתי לא פעם שנועה לגמרי מוכנה לסיבוב הופעות בחו"ל, וכמו שאנחנו הגענו לפארק לראות את ג'יי לו אנשים יגיעו לראות את נועה.
כן, היא רק בת 22 אבל השם ביונסה נזרק לאוויר מהאנשים סביבי לא אחת, ובצדק. ההשוואה לביונסה לא מופרכת. התלבושות, הריקודים, המקצוענות והשואו הענק - נועה עומדת בכל פרמטר.
כן, אני אוהבת אותה ברמה האישית ולכן שרדתי עד הסוף. אני כותבת "שרדתי" כי פארק הירקון הוא סוג של גיהנום והוא למעשה החלק הבעייתי של ההופעה. למרות הפקה מתוקתקת, זה עדיין יותר מ-60 אלף איש, וצריך להגיע מוקדם, מאוד מוקדם. 18:00 כנראה זה לא מוקדם גם כשההופעה מתחילה ב-20:45. ישבנו כמעט שעתיים (בגולדן, אני מודה) על הדשא עד שעלתה מאיה דדון למופע חימום שאחריו כבר נשארנו לעמוד עד שנועה עלתה. מאחר שמדובר בקהל מאוד מגוון מבחינת גילאים, ילדות מאוד צעירות, הורים שנגררו, נערות מעריצות, נערים מאוהבים ושאר משפחות, רובנו מצאנו את עצמנו מותשים לפני שההופעה התחילה.
אבל אז היא עלתה. הכישרון המטורף הזה, כדור האש הזה, נותנת את כל מה שיש לה ואז.. כבר אין בעיה לעמוד עוד כמעט שעתיים.
מופע מושקע מאוד של כמעט שעתיים זה לא דבר פשוט. נועה החליפה חמש תלבושות כשבאחד החילופים אפילו נתנו לנו, הקהל, להציץ מאחורי הקלעים ולראות את כמות האנשים שתומכים בדבר הזה שנקרא נועה קירל.
והיו גם אורחים כי איך אפשר בלי. הראפר איזי, זה שהופיע בבת המצווה של נועה והיום סוגר מעגל, הזמרת אודיה שהייתה מצוינת ואולי זה יעשה לה חשק למופע כזה משל עצמה, וההפתעה הגדולה שמראה לכולם כמה נועה באמת התאהבה בדבר הזה שנקרא אירוויזיון - הזמרת אלני פוריירה, מי שהגיעה למקום השני בתחרות בשנת 2018 והפסידה לנטע שלנו. אלני שהיא מהממת בזכות עצמה, נראתה קצת דהויה ליד נועה ואני לא חושבת שהיא הייתה עומדת בשיר נוסף בקצב המסחרר של המופע.
זה הזמן גם לומר כל הכבוד לרקדנים שדווקא כן עמדו בקצב ובענק. כשהמנהלת של ההצגה כל כך טובה אתה גם חייב להיות כזה והם באמת היו. המופע הסתיים בשיר "יוניקורן" שבסופו הופעל מפל מים ונועה רקדה בתוכו ונרטבה – זה הצטלם נהדר.
מה שלא הצטלם נהדר זה רוב המופע ואני אסביר. בשיר "יוניקורן", אחרי שנועה שאלה אם אנחנו רוצים לראות אותה רוקדת, לא באמת ראינו אותה רוקדת (לא בגללה, היא רקדה) – הבמה גדולה, הריקוד הוא על הרצפה ועל המסכים רואים... יוניקורן. כן, שוב עניין הפארק. אני לא בטוחה שמי שבדשא מאחור ראה משהו ולכן על המסכים חייבת להיות נועה או מה שקורה על הבמה כל הזמן. עם כל הכבוד לגרפיקה המושקעת בשיר Fuego אני לא רוצה לראות להבות, ובשאר השירים אני לא רוצה לראות צמחייה או שאר גרפיקות. תנו לי נועה – תאמינו לי, היא מחזיקה.
משהו קטן לסיום. באמת ניכר מאמץ של כל הגורמים מסביב, המשטרה שהייתה פזורה בכל מקום כדי לסייע, הסגירה החכמה של כביש רוקח כדי שהיציאה של ההמונים תהיה קלה, אנשי הרכבת שביטלו את עמדות התשלום, סידרו המון כניסות, וכרוז אחד מקסים שהסביר במדויק שוב ושוב לאן כל רכבת נוסעת ואמר שתגברו את הרכבות. בפועל ההופעה נגמרה ב-22:30, והרכבת למודיעין שהייתה אמורה לצאת ב-23:28 יצאה ב-23:40 (בגלל תוספות של רכבות אחרות) ועל הרציפים היה כאוס אחד גדול.
אז כנראה שהמשפט הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות מתאים פה ואולי זה מזכיר לנו שבסוף אנחנו כאן, בישראל. גם אם במשך שעתיים זמרת אדירה בת 22 גרמה לי להרגיש בהופעה באירופה.
