הבמאי המוערך דובר קוסאשוויולי חוזר לאחר הפסקה של כמה שנים עם סרטו החדש "הענקים של אי הפסחא". קוסאשווילי מביא בפעם השלישית את התרבות הגאורגית למסך הגדול אחרי "חתונה מאוחרת" (2001) ו"מתנה משמיים" (2003) - וסוגר מעגל כשהוא הופך את סרט הסטודנטים שלו "עם חוקים" (1997) לסרט באורך מלא.
"הענקים של אי הפסחא" מתרחש בשנות ה-70 או ה-80 (הזמן הספציפי לא מצוין בסרט) בשכונה קטנה בעיר אור יהודה - שבמרכזה בניין בו גרות מספר משפחות של עולים מגאורגיה. בלב העלילה עומדים הילד זאזא (עדן צימבליסטה) ואחותו הגדולה מדיאה (קייט קונלין), אשר חולקים דירה צפופה במיוחד עם שני אחים קטנים, הורים וסבא.
זאזא רוצה לקנות קלף נדיר בשם "הענקים של אי הפסחא", השייך לאלבומי "העולם המופלא" (אלבומים שהיו קיימים באמת - בדקתי), המתארים מקומות ברחבי העולם ורגעים חשובים מההיסטוריה האנושית. הוא לא רוצה את הקלף לאוסף הפרטי שלו, אלא כדי לתת אותו לבת כיתתו זהבה (עמית ברזילי) בתמורה לנשיקה. כדי לקנות את הקלף זאזא גונב את הכסף מארון הבגדים של הוריו - ובכך מתחיל שרשרת אירועים בה הכסף והבעלות על הקלף עוברים מיד ליד ובכך משפיעים על העלילה.
במקביל אחותו מדיאה, חיילת שזה עתה השתחררה מצה"ל, קנתה כרטיס בכיוון אחד לרומניה כדי ללמוד רפואת שיניים. אך המאהב שלה, והעבריין של השכונה, ואז'ה (ניקיטה סקלרוק) רוצה שהיא תוותר על הקריירה שלה ותישאר בארץ להתחתן איתו - והוא לא בוחל באמצעים כדי להציג את מבוקשו.
חוסר הניסיון של חלק מהשחקנים לא עושה חסד עם הסיפור אותו קוסאשווילי מנסה להעביר. ישנם דיאלוגים בהם אחת, או יותר, מהדמויות נשמעות כאילו הן יותר מדקלמות מאשר משחקות. ולעיתים זה מרגיש כאילו אין קשר בין משפט אחד לזה שבא אחריו. בנוסף, העלילה, עמוסת הדמויות, לא מצליחה להיות קוהרנטית וזה יוצר בלבול לאורך הסרט. ישנם מקרים בהם קווי העלילה של זאזא או מדיאה לא ממשיכים מהנקודה בה עזבנו אותם והחלטות המתקבלות על ידם לא מרגישות מוצדקות או ראויות.
יחד עם זאת, קוסאשווילי מצליח להציג סיפור מעניין עם מסרים העוסקים בהתנגשות והדדיות בין חומריות ורגשיות (בעיקר במערכות היחסים של זאזא ומדיאה עם בני המין השני), עונש ותגמול, ופערים בין שלושה דורות של בני משפחה אחת - והדרך של כל דור לנסות ולגשר על אותם הפערים. זאת בשילוב בימוי מצוין של צילומים מעניינים שתמיד מצליחים ליצור עומק בתמונה, התרחשויות מחוץ לפריים מצד אחד והתמקדות במה שחשוב לדמות ספציפית בסצנות אחרות; ושזירה של מוטיבים, קצת מוזרים אבל חשובים, לאורך הסיפור.
"הענקים של אי הפסחא" חותם את הטרילוגיה הגאורגית של דובר קוסאשווילי, ועל אף שנישא על כתפי הענקים שבאו לפניו, ואולי בגלל זה, הוא לא מצליח להתנשא לגבהים אליו הגיעו קודמיו.
