יוצר הטלוויזיה והעיתונאי רון כחלילי מספר בהסכת ״מרחב מוגן״ כי לאחר ה-7 באוקטובר חל שינוי עז ביחסו לתרבות הערבית אותה כל כך אהב: ״אני מרגיש שעשיתי תהליך של רומנטיזציה של התרבות הערבית בעוד שבאולי היא החביאה בתוכה, בתוך הנוצות המדהימות שלה. אולי היו שם כל מיני דברים אחרים שלא רציתי לראות. כשאמרו לי תשמע יש איזה סוד רצחני בתוך האסלאם, לא רציתי להבין את זה. דחקתי את זה החוצה״.
״פתאום לא יכולתי להקשיב לערבית וגם לא יכולתי להקשיב לאנגלית. אתה יודע למה הקשבתי? לשירי ארץ ישראל הישנה והטובה, נעמי שמר. זה מה שרציתי לשמוע״, מתוודה כחלילי בריאיון לאלעד בר-נוי. ״רציתי לשמוע ׳לו יהי׳ וכל מיני שירים מטומטמים כאלה על אחדות, על הגבעות וההרים והדברים היפים. רציתי להיות עם הישראלים, עם היהודים״.
כחלילי, שעסק במרבית הקריירה שלו באפלייה ממסדית של מזרחים, מספר על החרטה הפתאומית שיש בו על העיסוק הרב שלו באותה סוגיה: "זה לא שהתעסקתי באיזה מופרכות, התעסקתי במשהו אמיתי. אני לא רוצה לחזור לשם. אני בטח אחזור לשם מתישהו אם ישאר פה משהו. אני רוצה לחזור לזה ממקום אחר. ממקום הרבה פחות תוקפני הרבה פחות להטיח בפרצוף 'אתה פריווליגי ואתה לבן', יש בתוך האנשים האלה שהעלבתי אנשים שיכלים להיות חלק מהמחנה שלי"
עוד הביע חרטה גם על הביקורת שמתח על הקיבוצים: "רעיון הקיבוצים משגע לי את השכל. כתבתי על זה המון. 7 באוקטובר אני פותח את הטלוויזיה ורואה את 12 הקיבוצים האלה. מסתכל על הדבר הזה ואומר: 'איזה מגעיל אתה, האנשים האלה מתים'. פתאום כל המאבקים שלי נראים לי מיותרים. אני לא מזדהה עם הרעיון הקיבוצי אבל האנשים, באמת אנשים נדירים. אלה שרוצים לחזור למרות הכאב, למרות הרצח, ושרדו באופן לא מתלהם ונורא עם כבוד. אתה רואה אנשים עם חוט שדרה כל כך חזק - ואלה האנשים שתקפתי".
