להקת הדת' המלודי הישראלית הוותיקה Prey For Nothing פעילה משנת 2005, הוציאה ארבעה אלבומים ושני מיני-אלבומים ומופיעים שנים בארץ ובחו"ל. הלהקה, שבמילות השירים שלה מתארת את הקושי בחיים בישראל, מציינת 15 שנים לאלבום הראשון שלה, אשר נכתב ברקע אירועי מלחמת לבנון השנייה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
יותם דפיילר אבני, הסולן והכותב המרכזי בלהקה מספר שהטקסטים בשירים עסקו מאז ומתמיד במה זה להיות ישראלי, במיוחד בשנות ה-2000 ואילך. "אמני רוק רבים נגעו בנושא מנקודת מבט אישית. החלטנו שאפשר בהחלט לעשות מזה שירי מטאל, כמו שמטאליקה עשו את 'And Justice for All'. רצינו לכתוב אלבומי מחאה ישראליים לחלוטין בלי כפפות של משי. החלטנו ללכת עם מוזיקה שמרגישה דווקא לא מהארץ, אבל לכתוב טקסטים ישראליים לחלוטין שמדברים על הסכסוך הישראלי פלסטיני, הלאומנות ההולכת וגוברת בקרב העם והיכולת שלנו להשתייך", סיפר.
הטקסטים באלבום Violence Divine, מושפעים ישירות מחוויותיו הקשות של אבני ממלחמת לבנון השנייה בתור תושב נהריה: "כתבתי על תחושת ההפקרות בצפון, מלחמת האין ברירה שהביאה איתה הרבה מרור ובה העורף הרגיש נטוש במיוחד. אחד השירים באלבום נכתב על התחושה האישית שלי כשהעיר שלך מופגזת מקטיושות בזמן שאתה רץ ברחוב ונמלט מהן לכיוון מקלט. שיר אחר כתבתי בעקבות התפקיד שלי במלחמה, בה הייתי אחראי על חדר מתים. ראיתי את כל הטראומות של המלחמה באופן מאוד מנוכר, קר ואנליטית, כי בתור עוזר פתולוג, אתה מסייע לנתח אנשים שמתו מדברים איומים".
"טקסט נוסף נכתב מתוך תסכול מההסברה הישראלית. איך אנחנו לא מצליחים להסביר את הניסיון שלנו לחתור לשלום עם העם הפלסטיני, אבל כשיוצאים מהם מפגעים זה פשוט טורף את הקלפים כל מחדש - ואי אפשר להסביר זאת לאומות העולם כי הם לא מכאן והם פשוט לא יבינו. שיר הנושא של האלבום מדבר על כך שאין ישראלי שלא מרגיש מרומה: שהשילוב בין דת, יהדות ודמוקרטיה מתפוצץ לו בפנים. יש כל כך הרבה אלמנטים שגורמים לנו להסתכסך, לעולם לא לנוח, וישנה תחושה שניאלץ לחיות על חרבנו לנצח עולמים".
למרות הביקורת הקשה על החיים בישראל אותה מטיח אבני בטקסטים, קיימת אצלו תקווה שמשהו חיובי יצמח ממנה: "לקחנו את קיבוץ הגלויות הישראלי לכור היתוך של מטאל מלא בכעס – אבל הזיקוק של המוזיקה מוביל דווקא לנקודת מבט אופטימית בתקווה ליצור משהו טוב יותר. לא היינו מביעים ביקורת אם לא היינו מאמינים בכנות שיש תקווה, חזון, ועתיד לעם ולמדינה הזאת", אמר.
האזינו לאלבום המלא
בתור להקה שמסתובבת בעולם ועתידה להופיע בקיץ הקרוב בפסטיבל הגדול ביותר בעולם למטאל Wacken Open Air שבגרמניה – גם הם חוו תגובות שונות ממעריצים ולהקות: "ב-7 באוקטובר קיבלנו קודם כול חיבוק מאוד חזק מהמעריצים, שלחו הודעות רבות ובדקו אם אנחנו בסדר. כשדעת הקהל העולמית החלה להשתבש בגלל שהפרופגנדה של הצד השני מוצלחת יותר מההסברה שלנו – התחלנו לראות סוג של ריחוק".
"כשראינו להקה אירית אותה הכרנו עורכת פרויקט שמטרתו תרומה לאונר"א ועמותות פלסטיניות אחרות, ניסינו להסביר בלב שלם שהם נותנים כסף לטרוריסטים. אמרנו: גם אם הכוונה שלכם טובה – הכסף לא יגיע ליתומים בעזה. זה נפל על אוזניים ערלות, התעלמו מאיתנו לחלוטין. יש ניתוק ברור מאוד בין הקהילה הבינלאומית שפעם מאוד חיבקה אותנו, לבין איך שהמצב נראה כיום".
אבני מבין את ההשלכות של לייצג את ישראל בזמן הזה: "להופיע עכשיו בחו"ל צריך אומץ. גרמניה אמנם נחשבת בטוחה ומאוד פרו-ישראלית, אולי בשל בעיית המהגרים שלהם, אבל לפסטיבל בוואקן מגיעים אנשים מכל העולם - לכן לא אתפלא אם במהלך ההופעה ינסו להתגרות בנו. למרות זאת, אנחנו מוכנים לכל תרחיש. אנחנו מרגישים יותר שגרירים של העם בישראל, ממש לא של השלטון".
בהופעה הערב בתיאטרון תמונע בתל אביב, הלהקה תנגן את כל האלבום הראשון, תיארח את ההרכב שהקליט אותו: יניב עבודי ואמיר סלומון, וגם סולנים עולים מהמטאל הישראלי שגדלו על האלבום Violence Divine.
