כלת פרס ישראל, השחקנית גילה אלמגור-אגמון, חגגה אתמול את יום הולדתה ה-85. כשברקע המלחמה הנמשכת, אלמגור-אגמון לא במצב רוח לחגיגות. "אלו ימים קשים, כאלה שלא ידענו מעולם", אמרה אמש (שני) אלמגור-אגמון בריאיון בתוכנית "תרבותניקים" בכאן רשת ב. "אני ממרום גילי יכולה להגיד, אני לא זוכרת תקופה כזאת מעולם. מאז 7 באוקטובר לא היו ימים כל כך קשים, כל כך ארורים. כל יום אנחנו שומעים, על חללים והחטופים שעוד לא הגיעו הביתה. זו תקופה איומה, אבל אני כל יום מתפללת שהם יחזרו הביתה, שיבואו הימים האחרים ושנזכה גם עוד לנשום אחרת".
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
בימים אלה היא מגלמת בתיאטרון הלאומי הבימה את הזמרת יפה ירקוני במחזמר "האמיני יום יבוא". "הסיפור של יפה ירקוני בערוב ימיה, התקופה הקשה שהיא עברה, מתכתב ללא ספק עם הרבה מאוד דברים שקורים היום", היא אמרה. "טענו שהיא פתחה פה נגד הצבא ולא סלחו לה והתעמרו בה - וזו הייתה תחילת הקץ שלה. וזה נורא. היום אני יודעת גם כן, אנשים מפחדים לדבר. אנשים מפחדים להתבטא. וזה חבל, משום שישראל תמיד התגאתה בעובדה שהיא מדינה דמוקרטית וכל אחד יכול להגיד אשר על ליבו. פתאום אנשים פוחדים ופתאום אנשים מאוימים. זה לא נעים".
האזינו לריאיון המלא עם גילה אלמגור-אגמון בכאן רשת ב
בתחילת השבוע, שיתפה אלמגור-אגמון פעולה עם עשרות שחקנים ויוצרים בסרטון מחאה נגד הרפורמה המתוכננת של שר התרבות והספורט מיקי זוהר, שנועדה לתמרץ ולתעדף קולנוע מסחרי על חשבון הקולנוע האמנותי והנישתי. "אני חושבת שכבוד השר הוא איש שרוצה שתהיה פה תרבות", היא אמרה. "אבל למה לנגוח בקולנוע שהוא כל כך חשוב והוכיח את עצמו לאורך שנים? אנשים באו מכל מיני מקומות בעולם ויצרו כאן קולנוע עשיר ומעשיר ואת זה אתה רוצה לסגור? קולנוע זה לא מקום שנועד רק להרוויח כסף. מדינה שאכפת לה מהתרבות שלה, חייבת לתמוך בקולנוע".
ומה דעתה על עולם התרבות הישראלי ב-2024? "הבעיה שלנו היא שהעולם סוגר בפנינו את הדלת", אמרה אלמגור-אגמון. "העולם סוגר בפנינו את המסכים בגלל האנטי-ישראליות שמסתובבת נגדנו. אבל אני מאמינה שגם את זה נעבור. גם את זה נעבור, כי לא מפסיקים ליצור פה. לא מפסיקים לעשות. אנשים רוצים להיות יחד, רוצים לגעת זה בזה, דווקא בגלל הימים הנוראים האלה. אני מאוד מאמינה בתרבות הישראלית העשירה כל כך, ואם אלה ימים קשים, נעבור גם את זה".
עם רפרטואר ארוך, עשיר ומגוון של תפקידים על הבמה ועל המסך הגדול, קשה שלא לתהות מהו התפקיד שנחקק בליבה יותר מכולם. "אחרי באמת כל כך הרבה - שלא ייפסק לעולם. אבל כשאני חושבת על "קדיש לנעמי" של אלן גינסברג שעשיתי עם חנן שניר, בעיניי הוא הבמאי אולי מהחשובים ביותר. ועשיתי את מרילין מונרו ב"אחרי הנפילה" של ארתור מילר. באמת, תפקידים נפלאים. אני לא יכולה להתלונן. גם בקולנוע, עבדתי עם סטיבן ספילברג, גם זאת הייתה מתנה. עבדתי עם אסי דיין וחגגתי איתו ועם משה מזרחי. אני שחקנית של במאי. תן לי במאי טוב ואני עפר לרגליו".
ומה באשר לתוכניות שעל הפרק? "יש לי סרט באופק של ניר ברגמן, עם חברי הטוב יהורם גאון", היא שיתפה. "אם אכן זה ייצא לפועל - יש לי למה לחכות".
אז מה תרצה שנאחל ליום הולדתה? "קודם כל שיחזרו החטופים הביתה. החיים וגם המתים. שכולם יבואו לחיק אהוביהם. זה המקום ואסור לוותר. כל יום שעובר, זה אסון לגבי הבנות והגברים והילדים וכל מי שנמצא שם. זה דבר אחד. דבר שני, שתיגמר המלחמה הארורה הזאת. באמת, כל כך הרבה דם, כל כך הרבה הרוגים. די. אנחנו יודעים איך מלחמות מתחילות ואף פעם לא יודעים איך זה נגמר. ומעבר לזה - בריאות טובה ליקיריי, לילדים שלי, למשפחה שלי ולכל מי שיקר לי".
