סמל אמיר לביא ז"ל היה לוחם בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. ב-7 באוקטובר 2023 הוא היה במוצב סופה שם נלחם עם חבריו. כבר בשנה שעברה ארגנה משפחתו של אמיר פסטיבל לזכרו, בו הם מציינים את יום הולדתו.
הפסטיבל הזה יתקיים גם השנה, ב-25 באפריל באזור התעשייה בית שמש. בפסטיבל ישתתפו קרולינה, ירמי קפלן, פול טראנק, ברי סחרוף ומועדון הקצב של אביהו פנחסוב. בנוסף יוקמו בפסטיבל תערוכת אמנות וחנות פופ אפ בהשראת יצירותיו של אמיר, נוסף על דוכני אוכל.
האזינו לריאיון עם רחלי, אימו של אמיר לביא, בכאן רשת ב
"אמיר אהב מוזיקה מגוונת, גם מוזיקה ישראלית וגם מוזיקה לועזית", אמרה הלילה (ראשון) רחלי, אמו של אמיר, בריאיון לתוכנית "תרבותניקים" בכאן רשת ב. "אבל כל השירים שהוא הקשיב להם, הוא קודם כל בירר מה התוכן, מה עומד מאחוריהם. הנושא של פוסט-טראומה מאוד העסיק אותו. הופתעתי לשמוע את זה ממנו בגיל נורא צעיר. 'פול טראנק' מדברים על זה המון בטקסטים שלהם ומביאים אותו למודעות".
הבחירה להנציח את אמיר באמצעות פסטיבל מוזיקה הייתה טבעית. "מוזיקה הייתה השפה השנייה שלו", שיתפה רחלי. "השפה הראשונה הייתה האומנות. מוזיקה הייתה עוד דרך שבה הוא הביע רגשות ודיבר תחושות ומחשבות והעמיק בלדעת דברים ולברר דברים. הוא היה איש של מוזיקה. הוא ניגן והכין פלייליסטים. כולל פלייליסט הלוויה".
"חודשיים לפני 7 באוקטובר, אמיר הושיב אותי ואת אבא שלו בחצר לשיחה וסיפר שהוא הכין פלייליסט הלוויה", היא נזכרה. "'אני לא מתכנן למות', הוא אמר לנו. 'אבל אם וכאשר, נורא חשוב לי שתהיה מוזיקה טובה שתתנגן בשבעה ובהלוויה'. זה פלייליסט גאוני, ציני ואינטליגנטי מאוד ושמח. הוא אמר לי 'השארתי לך שיר אחד כדי שתוכלי לבכות, אבל חוץ מזה כל השירים יגרמו לך לקום ולרקוד. אני חייב לראות אותך שמחה גם ביום שאחרי'".
"בהתחלה כעסתי מאוד", שיתפה רחלי בתגובה הראשונה לשיחה עם בנה. "אבל גם הבנתי שהוא צריך לדבר. נפתחה שיחה מאוד כנה על היום שאחרי, על פחדים, על מה שהוא רוצה שיקרה. הוא השאיר לנו את צוואתו בחיים".
"הוא ממש ביקש שנמשיך לעשות טוב בעולם הזה, ברוח שלו - אז אנחנו עושים טוב", היא אמרה. "פתחנו חדרי מוזיקה לילדים בסיכון ותרומות למח עצם וכמובן שכל ההכנסות מהפסטיבלים שלנו הם לתוכנית 'מסע שחרור' של עמותת 'מיטיב', שמטפלים בחיילים ומילואימניקים עם פוסט טראומה".
ההחלטה להנציח את אמיר במועד הולדתו ולא במועד נפילתו, אינה שגרתית. "אמיר היה ילד שמח. אמיר טרף את החיים, הוא אהב אותם. היו לו חיים שמחים, מספקים ומלאים. עם משברים, קשיים ומורכבויות שהוא צלח את כולם. מה שהילד הזה הספיק ב-19 וחצי שנים אנשים לא מספיקים ב-90 שנה".
"הוא הספיק ליצור ולנגן, לרכוש חברים ולעשות את הדברים שחשובים לו", הוסיפה רחלי. "לתרום ולעשות טוב. ולהשיג את המטרות שהוא הציב לעצמו. לראות עולם, לטייל ולהנות. הוא לא היה צריך הרבה בשביל להנות - כוס בירה, גיטרה, אנשים מסביבו ו'יותר טוב מזה נשתגע, מאמו'. היה משהו בפשטות שפשוט הפעים אותו".
חבריו של אמיר ממשיכים לבקר את הוריו ומשפחתו. "זה נותן כוח", היא משתפת. "זה נורא מנכיח את האין. אבל זה גם נורא מנכיח את היש. כלומר, שיש פה אנשים טובים, שאכפת להם, שזוכרים, שאנחנו אוהבים אותם. שהם אוהבים אותנו ושאמיר נשאר בלבבות".
"השנה זאת חגיגה כפולה", גילתה רחלי. "ב-15 באפריל אמיר אמור היה לגזור חוגר. אז זה יום הולדת ומסיבת שחרור. הוא שמח שהמטרה היא טובה. ואנחנו מתעקשים שזה ציון היום הולדת שלו, אבל זה לא המרכז. המרכז הוא באמת לעשות טוב. אנחנו חייבים לעשות טוב - וזאת הדרך".
