ביום חמישי האחרון זכה "הים البحر", סרטו החדש של הבימאי שי כרמלי-פולק, בציון לשבח משופטי תחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי, בפסטיבל הקולנוע ירושלים. בנוסף, זכה הסרט בפרס לאנסמבל השחקנים הטוב ביותר ובפרס המוזיקה המקורית הטובה ביותר. ערב הזכייה התראיין כרמלי-פולק בתוכנית "תרבותניקים" בכאן רשת ב וסיפר על היצירה שזכתה לשבחי המבקרים.
במרכז עלילת "הים البحر" עומד ח'אלד, ילד בן 12 מכפר סמוך לרמאללה, שמקבל הזדמנות לראשונה בחייו לראות את הים במסגרת טיול כיתתי. כשהאוטובוס של כיתתו מגיע למחסום, מתברר שאין לח'אלד אישור מעבר. כשחבריו ממשיכים, הוא נאלץ לחזור הביתה ובהמשך מחליט לצאת לבדו למסע אל הים, מבלי לדעת עברית או את הדרך. אביו, פועל בניין שעובד בישראל בלי אישור, יוצא לחפש אותו – תוך שהוא מסכן את חירותו ופרנסתו.
"זה סיפור על כמיהה למשהו בסיסי – כמו לראות את הים – שהוא כמעט בלתי מושג עבור ילדים ומבוגרים בגדה", אמר כרמלי-פולק בריאיון. "מה שהניע אותי לכתוב את הסרט היה ההיכרות עם המציאות הזאת, דרך שנים רבות שבהן הייתי פעיל בשטחים. זה בא ממקום של אהבה וקרבה אנושית – לא של אידיאולוגיה".
הסרט, שצולם לפני כשנתיים, נולד לדברי כרמלי-פולק מתוך חוויותיו האישיות באזורים הפלסטיניים. בריאיון, הוא נזכר במפגש שטלטל את עולמו. "הייתי בהלם ממה שראיתי באינתיפאדה השנייה", הוא סיפר. "מאז אני מלווה את המאבק נגד גדר ההפרדה ונחשף שוב ושוב לגעגוע של אנשים – פשוט לים. משהו שאנחנו, בתור ישראלים, מקבלים כמובן מאליו".
לצד הילד מוחמד גזאווי שמגלם את התפקיד הראשי, בסרט "הים البحر" משתתפים גם ח'ליפה נאטור, הילה סורג'ון ומרלן בג'אלי, כשברקע נבנה צוות משותף של יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים. "העבודה המשותפת הייתה חוויה חזקה, שהיום בתקופה כזו קשה עוד יותר לדמיין אותה מתקיימת", ציין הבמאי.
ביום שני האחרון התקיימה הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל, שהייתה מלווה בתחושת אי-נוחות נוכח המלחמה המתמשכת. "זה הרגיש סכיזופרני", שיתף כרמלי-פולק. "מצד אחד, יציאה של פרויקט שעמלתי עליו שנים – מצד שני, מציאות כאוטית, אכזרית ומלאת כאב". עם זאת, לדבריו, תגובות הקהל חיזקו את התחושה שיש מקום לסרט שכזה דווקא עכשיו: "אנשים יצאו עם דמעות. הסרט מדבר קודם כל על בני אדם. הוא לא מטיף ולא שופט. גם אנשים שלא חושבים כמוני פוליטית מצאו את עצמם מזדהים".
כרמלי-פולק הדגיש כי מבחינתו, הים בסרט מסמל הרבה מעבר לנוף: "זה געגוע לאמא, לאהבה, לחיים שלא נחוו. אני מקווה שהסרט הזה, גם אם בקצת, יוכל לפתוח צוהר. להחליף פחד ושנאה באנושיות, כבוד ואמפתיה".
