כמעט מאתיים שנה מאז מותה בטרם עת, דמותה של אמילי ג'יין ברונטה ממשיכה להעסיק את קוראיה - ואת חוקרי הספרות. כשגיבורי ספרה היחיד "אנקת גבהים" חוזרים אל בתי הקולנוע בעיבוד חדש של הבמאית אמרלד פנל ("צעירה מבטיחה", "סולטברן"), זה הזמן לחזור אל האחות המסקרנת והמרתקת ביותר לבית משפחת ברונטה.
סיפורה של אמילי התחיל ב-1818 בבית אביה, פטריק ברונטה, כומר אנגליקני וסופר כושל שהתיישב ביורקשייר. אמילי הייתה בת רביעית במשפחה בת חמש בנות ובן אחד. לאחר מות אמה ושתי אחיותיה הבכורות, אבי המשפחה גידל את ילדיו הנותרים בבידוד. למרות הניתוק החברתי, הם היו מעודכנים בנעשה בעולם בקריאת עיתונים וספרות גותית, ויצרו יחד עולמות דמיוניים מורכבים שכללו כתיבת שירים וסיפורים בכתב יד זעיר.
אמילי, כך מסופר, חשה בנוח בעולמות הדמיון יותר מאשר במציאות. היא המשיכה לחיות בתוך ממלכות דמיוניות שיצרה גם בבגרותה. התנהגותה נתפסה חריגה: היא נמנעה מקשר עין עם זרים, כמעט לא עזבה את הבית ולא היו לה חברים מבחירה. כשעבדה כמורה בגיל 20, הצהירה בפני תלמידיה שהיא מעדיפה את כלבה על פניהם, והתפטרה כעבור שישה חודשים בלבד בשל מחלה מסתורית וגעגועים עזים לבית.
השאלות סביב אישיותה הולידו שלל השערות. פסיכולוגים מודרניים ניסו לאבחן אותה בדיעבד כסובלת מאגורפוביה, חרדה חברתית או אנורקסיה, כשהאבחנה הפופולרית ביותר כיום היא שהייתה על הרצף האוטיסטי, מושג שכלל לא היה קיים במאה ה-19.
חלק מהמיתוס סביבה נובע גם מחוסר תיעוד קיצוני. מאמילי שרדו שלושה מכתבים בלבד, לעומת שלושה כרכי מכתבים של אחותה שרלוט, מחברת הספר "ג'יין אייר". יומניה וטיוטות הספר "אנקת גבהים" מעולם לא נמצאו. למעשה, אלמלא שרלוט, שגילתה "בטעות" ספר שירים סודי של אחותה ודחפה לפרסומו תחת שמות עט גבריים, ייתכן שכתביה של אמילי לא היו רואים אור לעולם.
כש"אנקת גבהים" יצא לאור ב-1847 המבקרים נדהמו מהאלימות והיצריות שבו. היו שסירבו להאמין שאישה כתבה אותו, ובמשך שנים ייחסו חוקרים את הספר בטעות לאחיה המכור לאלכוהול, ברנוול. השאלה מניין שאבה בת הכומר הביישנית את ההשראה לדמותו הפראית של היתקליף נותרה ללא מענה. ההשערות נעות בין דמותו של אחיה, כומר מקומי, ועד לתיאוריה לפיה היתקליף הוא למעשה השתקפות של אמילי עצמה.
סופה של אמילי היה מהיר וטראגי. היא מתה משחפת בדצמבר 1848, בגיל 30 בלבד, זמן קצר לאחר מות אחיה. היסטוריונים משערים כי מקורות המים של הבית זוהמו על ידי בית קברות סמוך, מה שהוביל להתפרצות מחלות קטלניות במשפחה. בעקשנותה, סירבה אמילי לטיפול רפואי עד הרגע האחרון. האגדה מספרת שמתה על הספה בחדר האוכל, ספה שאלפי מעריצים פוקדים כיום ב"מוזיאון ברונטה", בניסיון להבין את האישה שנותרה חידה בלתי פתורה.
