אלוף-משנה במילואים ניסים יוגב, חברו של הנווט הנעדר רון ארד שטס איתו בתקיפה שבה נפל בשבי בלבנון, התייחס היום (שבת) בריאיון לכאן רשת ב' לפרסומים האחרונים על המאמצים לאתר מידע חדש על גורלו.
"הדבר הראשון שחשבתי הוא שזה נותן תקווה, אבל המחשבה השנייה שעלתה בראשי היא שאני מקווה שהדבר הזה לא יעלה בחיי אדם נוספים", אמר. "אני מאלה שחושבים שלמרות שהסיפור הזה הוא אחד שאין לו סוף, לא שווה לסכן חיי אדם בשביל להביא גופה. זו דעתי, והבנתי שגם תמיד ארד חושבת ככה".
האזינו לריאיון:
"אני מבין את ההיגיון ואת התזמון, אבל אני לא הייתי עושה את זה. יש ראש ממשלה שיש לו שיקולים אחרים, אולי אפילו פוליטיים", טען. "אני חושב שלא נכון לסכן חיים תמורת גופות וגוויות, זו דעתי".
"הפעם האחרונה שראיתי את רון הייתה ב-16 באוקטובר 1986. היינו ביחד בטייסת, ישבנו בתדריך לטיסה המדוברת. הוא קצת נמנם, אז נתתי לו מכה עם המרפק. אחר כך דיברנו על הטיסה ונפרדנו, כל אחד הלך למטוס שלו. זהו, לא ראיתי אותו יותר מאז", סיפר.
על המבנה שבו טסו ביחד בתקיפה שהסתיימה בנפילתו בשבי של ארד סיפר: "אני הייתי ברביעייה שתקפה ראשונה, ורון היה בזוג נוסף שהוזנק מיד אחרינו להשלים את המשימה. הפעם האחרונה שבה ראיתי את המטוס שלו הייתה כשחזרנו דרומה מלבנון והם בדיוק עברו מתחתינו בדרכם צפונה. אז שמענו בקשר שמטוס אחד נפגע".
לדברי יוגב, הוא לא האמין בתחילה שמטוס נפל. "הייתי שם כמה דקות לפני ולא היה שום איום שיכול להפיל מטוס 'פנטום'", הסביר. "הדחקתי את זה, אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות, שאני שומע דברים לא נכונים. כשנחתנו אמרו לנו אנשי צוות הקרקע שמטוס אחד נפל כתוצאה מתקלה טכנית ולא מאיזשהו איום".
לדבריו, אשתו של ארד, תמי, התקשרה אל הטייסת ושאלה איפה בעלה. "ענו לה תשובה סתמית, 'הוא עוד לא נחת'. בפעם השלישית שהיא התקשרה אמר לי מפקד הבסיס 'בוא, נלך להודיע לה'. אז כבר ידענו שחילצו את הטייס ולא את הנווט. עמדנו מול הדלת, היא הייתה עם יובל, שהייתה אז בת שנה וקצת, על הידיים. היא כבר הבינה", סיפר.
יוגב סיפר כי סוגיית החטופים במלחמת חרבות ברזל הזכירה לו את המאבק לשחרורו של ארד. "רון היה בראש שלנו בכל פעם שהיינו בהפגנות. אי אפשר להשוות את זה לשקט התעשייתי שנתנו לממשלה בשנה וחצי הראשונות אחרי נפילתו בשבי. הבוגרים של מלחמת יום הכיפורים אמרו לנו 'תנו למדינה לעבוד, יש איתו תקשורת', ובאמת נשלחו מכתבים ותמונות שלו".
"כשאנשים דיברו נגד ההפגנות תמיד אמרתי לעצמי 'מה הם מקשקשים? תראו מה קרה לרון'. יש מחיר שמדינה צריכה לשלם עבור מישהו שהיא שולח לקרב או אזרח שנחטף מהבית שלו, והמחיר הזה, כשהוא חי, יכול להיות מאוד גבוה. רון לא זכה לזה, והוא נעלם", חתם.
