איש מערכת הביטחון לשעבר, "אדם פיין" (שם בדוי), מחבר הספר "הודעה גורלית" (תכלת הוצאה לאור) על "מבצע הביפרים" נגד חיזבאללה, חשף היום (שישי) בריאיון בתוכנית "בחצי היום השישי" בכאן חדשות ברשת ב' את הסיפור שמאחורי כתיבת הספר, שכולל סצנות אמיתיות מאחורי הקלעים של המבצע הנועז, ודיבר על הפערים שבין המציאות המבצעית לבין מה שניתן לחשוף לציבור.
"הספר הזה הוא הכי קרוב למה שמותר לספר. כמובן שהיו שם חלקים שלא ניתן לחשוף, ונדרש היה להשלים בדמיון מושכל. בכוונה אני אומר דמיון מושכל ולא דמיון חופשי, מכיוון שהתבססתי על הניסיון, ההיכרות והידע על מנת להשלים את החסר בצורה שתהיה כמה שיותר מציאותית וכמה שיותר נאמנה לסוג כזה של מבצעים", סיפר אדם פיין.
ב-17 בספטמבר 2024 יצא מבצע הביפרים אל הפועל, כשבמקביל התכנסו אנשי המבצע כדי לבחון את מה שקורה בשטח. "בספר יש שם סצנה באיזשהו חפ"ק, שבו מפעילים את הפקודה וברגע שעת השי"ן - לא קורה כלום", חשף פיין. "לקח זמן עד שהתחילו להגיע דיווחים מהשטח, ועברו דקות מורטות עצבים מרגע שהפקודה הופעלה ועד שהגיע הדיווח הראשון, ואחריו הדיווח השני, ובעצם הובן שהמבצע הצליח".
האזינו לריאיון המלא עם "אדם פיין" בכאן חדשות ברשת ב'
"היה מתח עצום, התרגשות - האם זה יעבוד?", תיאר פיין את התחושות מאחורי הקלעים. "בעצם מדובר פה ברגע שיא לשנים של הכנות, שכללו פרטי פרטים של הכנת תשתיות וגיוס סוכנים, הרבה מאוד עבודה טכנולוגית מאוד מעמיקה, הרבה עבודה מודיעינית מאוד מעמיקה. אז בעצם יש תחושה של התעלות ש'הנה הרגע הזה מגיע'. אי אפשר היה לדעת שהוא יגיע, מכיוון שהיכולת הזאת נבנתה כיכולת ליום פקודה, ואף אחד לא ידע מתי יהיה יום הפקודה".
בספרו של פיין הוזכרה גם דמותה של סוכנת המוסד "עינת", שתוארה שם כ"מוח" מאחורי המבצע הנועז בלבנון. עינת היא אשת יומינט שמפעילה סוכנים, שהגתה את המבצע ודחפה אותו קדימה כשלידה קצינת מודיעין בשם אביבית. "עינת היא בעצם סוג של 'סופרוומן'. כמובן שבמציאות הדברים הם יותר מורכבים, כלומר אין דמות אחת שעושה את כל מה שמתואר בספר שעינת עושה. אבל אותה עינת היא גם גורם מתכנן, היא גם זאת שמגייסת את הסוכנים, היא גם זאת שמפעילה את הסוכנים, ובסופו של דבר היא גם מעורבת בהפעלת המבצע".
"היא דמות חזקה, נחושה, מוכנה לשלם מחירים אישיים ובספר היא גם משלמת אותם. ואני חושב שהיא סוג של מודל לאיש מבצעים במוסד", סיכם פיין. "החשיבה המקורית הייתה להטמין חומר נפץ בסוג הזימוניות או האיתוריות שבהן חיזבאללה השתמש לאורך שנים. אחרי בחינה טכנולוגית הסתבר שלא ניתן לעשות את זה - כי הן מאוד קטנות, צפופות, עם הרבה מאוד רכיבים ואין שם מקום להטמין חומר נפץ".
הוא הסביר: "הסוללות שבהן הביפרים האלה משתמשים הן סוללות אצבע שקונים בחנות, ולכן כמובן אין עליהן שליטה ולא ניתן להטמין בהן כלום". למעשה, על פי פיין, "עינת" הציעה שהמוסד יעבוד על דגם חדש: "נתכנן ונייצר ביפר חדש לגמרי ונשכנע אותם לקנות אותו במקום הביפר הישן".
אבל איך משכנעים את חיזבאללה, שנחשב לארגון טרור חשדן וזהיר, להחליף את הביפרים שלהם? "מה שמתואר בספר זה באמת היה אחד האתגרים הגדולים של המבצע הזה", ענה פיין. "היו שם כמה אלמנטים שעזרו: אחד מהם זה שהביפר שחיזבאללה השתמש בו עד אותו שלב היה ישן והוא כבר עמד לפני סוף חייו כמוצר, ולכן היה ברור שבאיזשהו שלב יצטרכו להחליף אותו ממילא".
"המהלך של המוסד בספר תוכנן כך שהוא יחפוף את מועד סיום החיים של הדגם הישן ובעצם יכניס דגם במקומו. הדבר השני זה שבעצם המוסד השתלט, אפשר לומר, על יצרנית הביפרים במובן הזה שהדגם החדש שנמכר הוא לא היה סתם דגם 'Out of the blue' שאין לו שום קשר לדגם שהם קנו עד אז, אלא הוא הוצג כדגם חדש מתוצרת אותה חברה. אם מספר הדגם הישן היה AL924, הדגם החדש הוצג כ-AR924. הבדל של אות אחת, אבל מבחינת ההצלחה של המבצע האות הזאת עשתה את כל ההבדל".
אתגר נוסף שעמד בפני המוסד הוא לשכנע את היצרנית שיושבת בטאיוואן להחליף את הביפרים בשביל חיזבאללה. "הייתי אומר שזה התבצע על ידי גיוס של אשת מכירות בחברה, שבעצם דרכה ובאמצעותה, ולאחר מכן גם מול מנכ"ל החברה. המוסד הצליח לגרום לחברה לעשות את המהלכים כפי שהוא עצמו תכנן".
בחיזבאללה לא "בלעו" ישר את הפיתיון בלי להעלות חשדות. "כל אחד מהם ייצר משבר בניהול המבצע ואיזשהו צורך למצוא פתרון. זה התחיל בכלל בשלב שבו רוצים להחליף דגם. על פי הספר בחיזבאללה אמרו - 'רגע, את הדגם הישן בדקנו כדי לוודא שאין בו האזנות. אנחנו לא מוכנים לקבל דגם חדש. אם אנחנו נקבל דגם חדש, אז זה יהיה בחירה שלנו, לא נקבל משהו שהחברה מציעה לנו באופן אוטומטי. אנחנו נבדוק מספר דגמים ונבחן אותם ונקבל החלטה'".
כלומר, הייתה סכנה שברגע שיוצע לחיזבאללה ביפר חדש בארגון יסוגו ויגידו "אנחנו הולכים לחברות אחרות", שלמוסד אין קשר ושליטה על מה שקורה בהן. במקביל, על המוסד היה להעביר לחיזבאללה כל הזמן מסרים בעקיפין - כמה אותו ביפר הוא מכשיר אמין ואטרקטיבי. בספרו של פיין תואר "קמפיין שיווק" שהפיק המוסד לאותו דגם, והוא אף חשף: "אותו סרט זמין עד היום באינטרנט - והוא צולם בארץ עם דוגמן ידיים ישראלי".
למעשה, בספר כתוב כי "דוגמן הידיים" היה למעשה סוכן מוסד. "מבצע הביפרים הוא בהגדרה מבצע 'רועש', להבדיל מרוב המבצעים המיוחדים שעושה המוסד ושעושים גופים אחרים שהם מבצעים חשאיים שלא אמורים להתגלות בתכנון", הסביר פיין. "במבצע הביפרים היה ברור שמרגע שהוא יופעל תתחיל איזושהי תגובת שרשרת ויתחילו לבדוק את הסרטונים, יתחילו לבדוק את החברה שסיפקה אותם וכן הלאה - לכן נלקחו כל הצעדים כדי להבטיח את שלומם של כל מי שהיה מעורב".
"עוד דבר שמסופר בספר זה שמראים את הביפר, מכיוון שהוא ביפר כביכול מדגם 'מוקשח', אז מראים את הביפר בתוך ערימה של עפר. העפר הזה נלקח ממגרש החניה מחוץ למטה המוסד - גם זה משהו קצת אירוני שחיזבאללה צופה בסרט תדמית של המוצר אבל הוא לא יודע שזה חול שליד המוסד".
בסיפור הוזכרה גם אישה מאותה חברה טאיוואנית, וגורמים נוספים באירופה, שהיו שותפים לשרשרת ההפצה של הביפר בלי שידעו שהם מופעלים על ידי המוסד. פיין אישר כי במוסד חששו שבחיזבאללה יחפשו את הסוכנים שעבדו עם ישראל: "החשש הזה גם התממש מכיוון שהשמות של כל הסוכנים האלה - אולי לא כל הסוכנים שהיו במבצע, אבל אלה שהוזכרו – פורסמו. השמות שלהם הגיעו ממש לסביבתם הקרובה ובהחלט זה משהו שהיה נדרש לקחת בחשבון בתכנון. בספר תוארה סצנה שבה ראש המוסד מנחה את 'עוז', מפקד הפעילות, לדאוג לאנשים האלה".
מהשתלת חומר הנפץ - ועד לפיצוץ: מבצע הביפרים - רגע אחרי רגע | צפו בכתבה
במבצע "עם כלביא" הופצו תמונות מטושטשות של "אנשי מוסד" על אדמת איראן. על פי פיין, ייתכן שגם עכשיו, במהלך מלחמת "שאגת הארי", פועל המוסד באיראן: "בהחלט יכול להיות שזה קורה גם עכשיו. אם נעקוב אחרי הפרסומים, אז נראה שהאיראנים בהחלט חושבים ככה ומנסים למנוע את זה. גם ב'עם כלביא', אחד ממקורות העוצמה של ישראל ושל המערכת הישראלית כלפי הצד האיראני היה סוג של שיתוף פעולה מבפנים".
על האיזון בין התפקיד לחיי משפחה, והאפשרות שבסביבתו הקרובה של פיין חשבו שאולי היה מעורב במבצע ברגע שדבר קיומו התגלה, אמר: "בהחלט חשדו בי שהייתי קשור, לא רק בי. שמעתי מאנשים אחרים שהם אנשי מערכת שגם בהם חשדו, בחלק מהמקרים בצדק, בחלק מהמקרים שלא בצדק".
"אני חושב שהמשפחה שלי ליוותה את השירות שלי מספיק שנים כדי שלא יציקו יותר מדי בשאלות ויביעו את מה שהם חושבים בחיבוק או בקריצה או משהו כזה. אבל אני כותב גם בספר שביום שאחרי הפעלת הביפרים קיבלתי כל מיני הודעות וסטיקרים בוואטסאפ ומסרים של 'תודה לכם', ו'כל הכבוד לכם' מאנשים שלא ידעו בדיוק במה אני עוסק. ידעו שיש לי איזושהי עבודה ביטחונית וזה היה מאוד מחמם את הלב".
