נווט הקרב רס"ן אסף דגן, ששם קץ לחייו בשנת 2024, הוכר כחלל צה"ל, וזאת לאחר מאבק ממושך מצד המשפחה. כך מסרה הבוקר (שני) משפחתו.
זמן קצר לאחר מותו פתחה המשפחה במאבק ציבורי ומשפטי, לאחר שמשרד הביטחון סירב להכיר בו כחלל ולאפשר להביאו למנוחות בלוויה צבאית – וזאת למרות מידע וממצאים על הקשר הישיר בין הפוסט טראומה ממנה סבל לבין שירותו הצבאי.
אמו מירי ואחיותיו התאומות נטע וענבל סירבו להשלים עם ההחלטה, ונאבקו כדי להעניק לאסף את הכבוד הראוי לו. בדצמבר 2024 קבע בג"ץ כי אסף ייקבר בטקס צבאי מלא, והוא הובא למנוחות ב-3 בדצמבר 2024, יותר מחודש לאחר מותו.
מהמשפחה נמסר: "הצדק סוף סוף נעשה. מדינת ישראל מכירה היום באסף שלנו כפי שהיה באמת: נווט קרב, קצין, צנחן, איש מילואים וגיבור ישראל, שהקדיש את חייו לביטחון המדינה, במסירות אין קץ, ושילם מחיר נפשי כבד בעקבות שירותו".
עוד נכתב: "שום הכרה לא תחזיר לנו את אסף, אבל יש ברגע הזה תיקון של עוול עמוק ואמירה מוסרית חשובה - פוסט טראומה ופציעה מוסרית הן פציעות שירות לכל דבר. דווקא בימים כאלה חשוב לזכור שיש מי שנושאים איתם את המשימות והשגרה הרבה אחרי, ומשלמים מחירים אישיים קשים. האחריות של המדינה היא לעשות הכל כדי למנוע ממקרים טראגיים כמו של אסף לקרות, ולוודא שהיא מעניקה לגיבורי ישראל את הכבוד הראוי להם".
דגן, בן 38 במותו, השתחרר משירות סדיר שלוש שנים קודם לכן, אך המשיך לשרת מאז במילואים. הוא החל את דרכו בצנחנים, סיים קורס קצינים, שירת במלחמת לבנון השנייה ולאחר מכן התנדב לקורס טיס.
מירי, אימו של אסף, הבחינה בסימנים לכך שסבל מהלם קרב. היא פנתה לחיל האוויר וביקשה להפסיק את שירות המילואים שלו. בפנייתה, היא הדגישה בפני גורמים בחיל כי יש לבנה את כל התסמינים של פוסט טראומה. עקב כך טיסותיו הופסקו, והוא הועבר לשרת במילואים בקריה.
"אמא שלו מירי הפכה את המשימה להציל אותו למשימת חייה", לדברי המשפחה, "זה היה עיסוקה היחיד בשלוש השנים האחרונות". בשנים הללו מירי פנתה לעזרה בשמו ובמקומו בכתב ובעל פה לעשרות גורמים, החל ממשרד הביטחון ואישים בצה"ל, דרך ארגונים שונים ועד לחברי כנסת. משרד הביטחון השיב לפניותיה כי על אסף לפנות בעצמו.
גופתו של אסף נמצאה בשדה בעתלית לצד אקדחו האישי, שאותו רכש חודש קודם לכן. במכתב פרידה לאימו הוא כתב: "סוף סוף מצאתי מנוחה".
