מפקד חיל הים אלוף דוד סער סלמה מסיים היום (חמישי) את תפקידו אחרי ארבע וחצי שנים, בהן שנתיים וחצי במלחמה. מאחורי אלוף סער שורת הישגים מבצעיים, לצד הכישלון הצורב ב-7 באוקטובר.
במהלך המלחמה פעלה זרוע הים בכל הזירות, הקרובות והרחוקות. ברצועת עזה היה החיל אחראי לפגיעה משמעותית בכוח הימי של חמאס. הכוח, שמנה בתחילת הלחימה כ-300 לוחמים, ספג אבדות כבדות, רבים מאנשיו חוסלו, ואחרים הוסטו ללחימה במסגרת הכוחות הקרקעיים.
למרות זאת, בחיל הים מודים כי הזרוע הימית של חמאס לא הושמדה לחלוטין, וכי עדיין קיימים בה פעילים ואמצעים בודדים בהם כלי שיט בלתי מאוישים ואמצעי צלילה. ההערכה היא כי מדובר בכוח כמעט לא רלוונטי, אך כזה שניתן לשקם בעתיד.
הזירה הצפונית העסיקה את הזרוע מאז 7 באוקטובר. יחידה 1200 של חיזבאללה, המתמחה בלחימה משולבת מהים ומהיבשה, נפגעה באופן משמעותי. במקביל, לאחר נפילת משטר אסד, זיהו בצה"ל הזדמנות לפגוע בצי הסורי ולמנוע העברת נכסים לשלטון הבא. במבצע משולב של חיל הים וחיל האוויר הושמדו כ-15 מתוך 21 ספינות טילים של הצי הסורי, בתוך כשעה, באמצעות כ-30 טילים. יתר הספינות לא הותקפו בשל רגישויות מדיניות, בין היתר נוכחות רוסית בנמלים כמו טרטוס.
בזירה הדרומית, מפרץ אילת הוגדר כמרחב מורכב במיוחד - שטח ימי קטן עם זמן תגובה קצר מאוד לאיומים מתפרצים. לצד זאת, אחת המשימות המרכזיות של חיל הים לאורך המלחמה הייתה שמירה על רציפות המשק. כ-95% מהזמן פעלו אסדות הגז, ולדברי גורמים בחיל, לא היה מצב שבו לא פעלה לפחות אסדה אחת, הישג המוגדר משמעותי נוכח האיומים. בישראל, שבה עיקר הסחר מתבצע דרך הים, לאספקה הימית חשיבות קריטית. אונייה אחת יכולה לשאת מטען השווה לעשרות מטוסי תובלה.
(צילום: דובר צה"ל)
מעל כל ההישגים של חיל הים במלחמה עוד מרחף הכישלון של 7 באוקטובר. חיל הים כשל בהגנה על החופים, כאשר מחבלי חמאס חדרו דרך הים באזור זיקים והצליחו להגיע ליישובים.
חיל הים נכנס למלחמה עם שתי ספינות סער 6 מבצעיות בלבד, בעוד שאחרות היו בתהליכי קליטה. בתוך שלושה חודשים הוכשרו שלוש ספינות נוספות, שהפכו למבצעיות והצטרפו ללחימה, קצב חריג ביחס לשגרה. בנוסף, נקלטו שתי נחתות מארצות הברית שסייעו בלוגיסטיקה לכוחות המתמרנים.
בצה"ל מעריכים כי הזירה הימית תהפוך לאחת המרכזיות בשנים הקרובות. חיל הים נערך לקליטת ספינות "רשף" חדשות, שצפויות להוות מכפיל כוח, וכן לצירוף צוללת נוספת, "דרקון", שתגיע מגרמניה בקיץ. במהלך המלחמה פעלו במקביל שלוש צוללות בזירות שונות, ואף הגיעו לטווחים חסרי תקדים עבור החיל.
במהלך המלחמה נדרש חיל הים לפעול במרחקים של עד אלפיים קילומטרים בזירות כמו תימן ולבנון. בתוך כך, נחשף גם איום חדש, "בועות סבון", אוניות מוסוות איראניות, כלי שיט אזרחיים שהוסבו לנשיאת כטב"מים וטילים. כל החמש שהיו ברשות חיל הים האיראני הוטבעו, בשיתוף פעולה מודיעיני ומבצעי עם ארצות הברית.
בזרוע הים שוקלים כעת הרחבת יכולות משמעותית, כולל האפשרות להכניס לשירות "נושאת כטב"מים", פלטפורמה ימית שתישא כלי טיס בלתי מאוישים חמושים ותאפשר הקרנת כוח לטווחים רחוקים ןבינוניים, בעלות נמוכה בהרבה מנושאת מטוסים.
גם סוגיית מצר הורמוז מעסיקה את הדרג המקצועי. בצה"ל מעריכים כי סגירת המיצר, שרוחבו נע בין 40 ל-70 קילומטרים ושמהווה עורק מרכזי לכלכלה העולמית, תציב אתגר מורכב במיוחד. ההבנה היא שלא ניתן להגן על התנועה הימית באמצעים ימיים בלבד, שכן רוב האיומים מגיעים מהחוף - טילים, כטב"מים וטילי שיוט איראניים לטווחים ארוכים. לפיכך, פתיחה בטוחה של המצר תדרוש, ככל הנראה, גם פעולה קרקעית רחבה, תרחיש שיש ספק אם ניתן למימוש בעת הזו.
עוד בנושא
