"הזמן לא מרפא את הפצעים, זה בולשיט. הכאב והגעגוע רק מתגברים משנה לשנה", כך אמרה היום (שני) ריואנה טנדלר, אמה של רס"ר קרן טנדלר שנפלה במלחמת לבנון השנייה. בריאיון בתוכנית "בחצי היום" בכאן חדשות ברשת ב', סיפרה טנדלר על בתה, על רגעי הגבורה ועל מורשתה.
טנדלר, הייתה המכונאית המוטסת הראשונה במערך המסוקים הכבדים "יסעור", והאישה היחידה שנפלה כחיילת צה"ל בקרב בלבנון. ב-12 באוגוסט 2006, הופל המסוק בו הייתה בידי טיל חיזבאללה, זמן קצר לאחר שהושלמה משימת הנחתת כוחות צנחנים בעומק לבנון.
האזינו לריאיון המלא בכאן חדשות ברשת ב'
ריואנה סיפרה כיצד בתה נלחמה כדי לקחת חלק פעיל בלחימה, למרות המגבלות שהוטלו אז על נשים: "היא התקשרה אליי כל דקה ואמרה 'אימא, לא נותנים לי לחצות קו, זה לא בסדר'. היא שיגעה את מפקד הטייסת עד שבסוף הוא לקח אותה".
בריאיון, סיפרה ריואנה על המודעות של קרן לסכנות השבי. "ביום שהיא נסעה לטייסת, היא ביקשה מאח שלה סכין כדי לחתוך את הוורידים במידה והיא תיפול בשבי", שיתפה. "מי חשב אז, לפני 20 שנה, שתהיה כמות כזו של גיבורות שייפלו בשבי?".
במהלך הריאיון הקריאה ריואנה מכתב שכתבה קרן ביומנה ב-25 ביולי 2006, שבועות ספורים לפני שנפלה. במכתב פנתה קרן בתפילה לשלום החיילים והחטופים: "אלוהים... דאג לכל החיילים ולשלום גופם וביטחונם. שרק יחזרו הביתה בשלום. גם החטופים... שים ברכה על כל ארצנו כי כואבת היא היום ודמעות רבות זורמות בה". האם ציינה כי המכתב מוקרא כיום בטקסי זיכרון רבים ברחבי הארץ בשל הרלוונטיות הכואבת שלו לימינו.
ריואנה שחזרה את ארבעת הימים מורטי העצבים שעברו מרגע ההתרסקות ועד לחילוץ גופתה של בתה. "חיכינו ארבעה ימים נוראיים. לא ידענו אם תהיה לנו גופה לקבור". היא סיפרה על הגבורה של לוחמי שלדג, 669 והצנחנים שנשאו את גופתה של קרן על כפיים לאורך 12 ק"מ בשטח אויב עד גבול ישראל.
בסיום הריאיון, הביעה ריואנה חשש שמשותף למשפחות שכולות רבות בתקופה זו. "עם כל כך הרבה נופלים ואסונות בשנתיים האחרונות, אני באמת פוחדת שישכחו אותה", שיתפה. היא חתמה בדברי פרידה אישיים לבתה: "קרנוש, אני מצטערת שלא נפרדנו באותו יום. היית החברה הכי טובה שלי. אנחנו נתגעגע אלייך עד היום האחרון".
