לקראת ציון 50 שנה למבצע אנטבה ארכיון המדינה חשף הבוקר (שישי) אלפי עמודי פרוטוקולים, תמלילי שיחות ומסמכים, המאפשרים לראשונה לעקוב כמעט שעה אחר שעה אחר תהליך קבלת ההחלטות שהוביל למבצע החילוץ הנועז באוגנדה.
אחד הגילויים המרכזיים הוא היקף ההתייעצויות החריג שניהלה ההנהגה הישראלית. במהלך שבוע החטיפה התקיימו 18 ישיבות של הצוות המיוחד המצומצם שהקים רבין לניהול המשבר. בנוסף נערכו ישיבות של ועדת השרים לענייני ביטחון, ישיבות ממשלה, דיונים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת והתייעצויות ביטחוניות שוטפות. רבין גם הקפיד לעדכן את ראשי האופוזיציה לאורך הדרך ונפגש עם עורכי העיתונים בבקשה לנהוג באחריות ולא לפרסם מידע שעלול לסכן את החטופים או לפגוע במאמצי החילוץ.
בניגוד לתפיסה הרווחת, המסמכים מלמדים כי האפשרות של משא ומתן עמדה במרכז הדיונים במשך רוב ימי המשבר. לאחר שב-30 ביוני וב-1 ביולי שוחררו מרבית בני הערובה הזרים ונותרו רק הישראלים וצוות המטוס, גברה התחושה בירושלים כי ישראל נותרה לבדה במערכה. רבין עצמו התייחס לכך במספר דיונים.
עוד עולה מהפרוטוקולים כי גם ב-1 ביולי העריך הרמטכ"ל שצה"ל עדיין אינו בנוי למבצע כה מורכב באנטבה. רבין, מצידו, המשיך להעניק עדיפות למאמצי המשא ומתן. ב-2 ביולי אמר כי אף שהוא תומך בהכנות המבצעיות, יש לראות בהן מהלך משני ביחס למאמץ המרכזי להגיע להסדר שיביא לשחרור החטופים.
המסמכים מפריכים במידה רבה את הטענה כי המשא ומתן נועד מלכתחילה להונות את החוטפים. מהדיונים עולה כי הממשלה שקלה ברצינות גם אפשרות של שחרור אסירים במסגרת עסקה, ורק כאשר התגבשה תוכנית צבאית שנראתה ישימה החל המעבר למהלך שבו המשא ומתן שימש גם לשמירת גורם ההפתעה.
בישיבת הממשלה המכרעת, שר הביטחון שמעון פרס הגדיר את הפעולה כ"מבצע שצה"ל לא התנסה בשכמותו" ואף כ"ראשון בהיסטוריה של עם ישראל מחוץ לגבולות המזרח התיכון". רבין הזהיר את השרים לפני ההחלטה כי "הממשלה צריכה לדעת שהיא מחליטה על מבצע עם מספר ניכר של נפגעים". הוא הדגיש כי גם החלטה שלא לצאת למבצע היא לגיטימית, אך המליץ לאשר את הפעולה.
ההצבעה התקיימה, והממשלה אישרה פה אחד את המבצע. שעות לאחר מכן המריאו הכוחות לאוגנדה, וב-4 ביולי 1976 נרשמה אחת הפעולות הנועזות והמוצלחות בתולדות ישראל.
