26 שנים אחרי נסיגת צה"ל מלבנון, כתבתנו כרמלה מנשה חזרה היום (ראשון) אל הבופור - אחד הסמלים הבולטים ביותר של הלחימה ברצועת הביטחון בלבנון. היום, אותה פסגה ששלטה במשך שנים על אצבע הגליל, מוחזקת שוב בידי צה"ל – כחלק מהמציאות הביטחונית החדשה שנוצרה לאחר המלחמה.
לאורך כל הדרך, מגדר הגבול שבין מטולה למשגב עם ועד לרכס הבופור, קשה להתעלם מהשינוי שעבר דרום לבנון. הכפרים כילא, מרכבא, אל־עדייסה, א־טייבה, רבעת תלתין ואחרים נהרסו ברובם במהלך הלחימה והפכו לחורבות. במקביל, בונה צה"ל במרחב הליטאני מערכת דרכים וצירים חדשה, שנועדה לאפשר תנועה מהירה של כוחות גדולים במקרה שיידרש בעתיד תמרון נוסף לעומק לבנון.
הבופור, מבצר צלבני המתנשא לגובה של יותר מ־700 מטרים מעל פני הים, שולט על בקעת עיון, אזור נבטיה ויישובי אצבע הגליל: מטולה, כפר גלעדי, תל חי, מרגליות, כפר יובל ומשגב עם. זו הסיבה שבמשך עשרות שנים היה אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר בדרום לבנון.
לאחר מלחמת לבנון השנייה, שינה חיזבאללה את תפיסת הלחימה שלו. מארגון שהציג עצמו כ"מגן לבנון" הוא נערך גם לתרחיש של חדירה לגליל. במשך כשני עשורים, בסיוע איראני, נבנה באזור הבופור מערך תת־קרקעי עצום שנועד גם להגן על דרום לבנון מפני תמרון קרקעי של צה"ל וגם לאפשר לכוחות חיזבאללה לנהל לחימה ממושכת מתוך הקרקע.
במהלך התמרון חשפו כוחות אוגדה 36 ולוחמי יהל"ם מערך רחב של מנהרות, מחסני אמצעי לחימה, חדרי פיקוד, מרכזי קשר ותשתיות מבצעיות. חלק מהמנהרות כבר הושמדו, ואחרות עדיין נחקרות ומוכנות לפיצוץ.
אחד הממצאים המרשימים ביותר נמצא מתחת לרכס הבופור – מנהרה באורך של יותר מקילומטר ובה עשרות חדרים. חלקם שימשו לאחסון טילי נ"ט ואמצעי לחימה, אחרים הוסבו לחדרי ניתוח ולמרפאות עם ציוד רפואי מתקדם, עדות להיערכות ארוכת השנים של חיזבאללה לקראת מלחמה רחבת היקף.
השבוע איפשר צה"ל לראשונה לאנשי תקשורת להיכנס לרכס הבופור. את ההר מחזיקים כיום לוחמי גדוד 12 של גולני יחד עם לוחמי גדוד 75 של השריון.
כיבוש הרכס היה אחד המהלכים המשמעותיים של אוגדה 36. לאחר קרבות קשים ברבעת תלתין, א־טייבה, דיר סיריאן וקנטרה, הצליחו הכוחות למוטט את קו ההגנה הראשון של חיזבאללה. אחד המהלכים המכריעים היה חציית נהר הליטאני, לאחר שבועות של הכנות, הטעיות והסחות שנועדו לגרום לחיזבאללה להאמין שהמאמץ העיקרי יתבצע בגזרה אחרת. התחבולה הצליחה, והכוחות חצו את הנהר בהפתעה מבצעית, השתלטו על ראשי הצירים והמשיכו צפונה.
לפי צה"ל, במהלך הקרבות חוסלו כ־690 מחבלי חיזבאללה, בהם גם מפקדים, ונפגעו תשתיות צבאיות מרכזיות שהוקמו במשך שנים בסיוע איראני.
מפקד אוגדה 36, תא”ל יפתח נורקין, אמר במהלך הסיור כי "אנחנו נמצאים כאן על רכס הבופור לאחר שהשלמנו את כיבוש דרום רמת נבטיה. הבופור הוא מרחב דרמטי להגנה על אצבע הגליל ומטולה. הקרב תוכנן כך שיפתיע את חיזבאללה באמצעות פעולות הסחה, ולאחר חציית הליטני הצליחו הכוחות להשתלט על המרחב. כעת אנחנו נמצאים בשלב ההגנה, מוכנים לכל תרחיש ולכל התפתחות. לא נתפשר על ההגנה על תושבי הצפון".
רס"ן ב', מפקד כוח יהל"ם, אמר כי "מה שנמצא כאן הוא חלק מפרויקט תת־קרקע איראני אסטרטגי באורך של יותר מקילומטר. המטרה הייתה לאפשר ירי נ"ט לעבר מטולה ולהגן על רכס הבופור מפני תמרון של צה"ל. בחלק מהמנהרות היו מחבלים, כשהגענו חיסלנו אותם, ובאחרות הם נמלטו עם כניסת כוחות צה"ל".
בצבא מדגישים כי לקחי 7 באוקטובר שינו מן היסוד את תפיסת ההגנה בגבול הצפון. הכוונה היא למנוע מחיזבאללה כל אפשרות לחזור ולהקים תשתיות טרור סמוך לגבול, ולהיות ערוכים לכל התפתחות.
עשרים ושש שנים אחרי שצה”ל ירד מהבופור במסגרת הנסיגה מלבנון, חוזרים היום לוחמי צה"ל לאותה פסגה – לא כסמל ליציאה, אלא כסמל למציאות ביטחונית חדשה. המקום שבו הסתיים פרק אחד בתולדות הלחימה בלבנון, הפך שוב לאחד המפתחות להגנת יישובי הצפון.
