האם חיזבאללה מתחיל לאבד את תמיכת השיעים בלבנון, הציבור שעליו נשען כוחו במשך עשרות שנים? בפרק החדש של "בשכונה שלנו" הוצגו תוצאות מפתיעות של סקר שנערך בקרב בני העדה ונבחנו הסדקים בבסיס התמיכה של ארגון הטרור. האם המחיר הכבד של המלחמה ערער את מעמד חיזבאללה בקרב תומכיו - או שהאכזבה עדיין רחוקה מלהפוך לנטישה.
הסקר, שערכה חברת "Statistics Lebanon בספטמבר בקרב 800 שיעים לבנונים בני 18 ומעלה, הציג תמונה שחיזבאללה יתקשה להתעלם ממנה: 66.4% מהמשתתפים תמכו בהעברת נשקו לידי המדינה, לעומת 29.6% שהעדיפו להשאירו בידיו במתכונת הנוכחית. התומכים בהעברה חלוקים על הדרך לבצעה, ולכן אין לפרש את הנתון כתמיכה גורפת בפירוק מיידי ובלתי מותנה מנשק.
גם הביקורת על הנהגת הארגון ניכרת בתוצאות: 42.1% מהנשאלים ביטאו אכזבה, כעס או דאגה כלפי התנהלותה במלחמה ובהשלכותיה. ואולם, באותו סקר 59.5% עדיין הביעו אמון בחיזבאללה, ברמות שונות. שני הנתונים יכולים להתקיים יחד: אפשר לרצות להגביל את כוחו הצבאי של הארגון, ועדיין לראות בו כתובת פוליטית וחברתית שאין לה תחליף זמין.
כאן טמון הקושי. עבור רבים מהשיעים, חיזבאללה אינו רק מערך טילים ולוחמים, אלא גם מקור לפרנסה, לסיוע ולתחושת ביטחון. הארגון בנה את כוחו בתוך עדה שסבלה לאורך שנים מהזנחה ומדחיקה לשוליים. לצד האידיאולוגיה והזיקה לאיראן, הוא נשען על התחושה שהעניק לשיעים מעמד והשפעה במערכת הלבנונית המפוצלת. מכות צבאיות, קשות ככל שיהיו, אינן מוחקות את התשתית הזאת.
אלא שבחלק מהמקומות, הנוכחות שהבטיחה הגנה מעוררת כעת גם פחד. בפרק מובא דיווח מהעיר צור, שלפיו בעלי נכסים התנגדו לפתיחת סניף של אל-קרד אל-חסן, המוסד הפיננסי המזוהה עם חיזבאללה, בבניין שלהם. החשש היה שהסניף יהפוך ליעד לתקיפה ישראלית. זו אינה עדות להתקוממות רחבה, אבל היא ממחישה כיצד מוסד המזוהה עם הארגון יכול להיתפס גם כסיכון לבית ולפרנסה.
כשנתיים לאחר חיסול חסן נסראללה בתקיפה ישראלית בביירות, ב-27 בספטמבר 2024, חיזבאללה נדרש אפוא להתמודד לא רק עם הפגיעה בהנהגתו וביכולותיו הצבאיות. לכן הוא נאבק גם על מעמדו בקרב משפחות שאיבדו בתים, מקורות הכנסה ויציבות - ושואלות מה קיבלו בתמורה למחיר ששילמו.
במאבק הזה, לכסף יש תפקיד מרכזי. החודש הודיע הארגון על תוכנית סיוע למשפחות שבתיהן העיקריים נהרסו במלחמה: עד 14 אלף דולר לזכאיות בביירות ובפרבריה הדרומיים, ועד 12 אלף דולר באזורים אחרים, לצורכי שכירות וריהוט. מדובר בהבטחת סיוע, ולא באישור שהכספים כבר הועברו לכל הזכאים. לצד הצורך האזרחי, השיקום מוצג כחלק מהמאבק על נאמנות הציבור.
עם זאת, סקר אחד אינו מוכיח מפנה היסטורי. הנתונים נאספו בקרב בני העדה השיעית בלבד, בעיקר בראיונות אישיים ובסיוע ראיונות טלפוניים. כדי לקבוע את היקף השינוי נדרשת השוואה בין שאלות ומדגמים דומים לאורך זמן. גם התנגדות לסניף בבניין אינה מעידה בהכרח על נכונות להתעמת עם חיזבאללה ברחוב או בקלפי.
המבחן שמציב הפרק נמצא בחיי היום-יום: מי מספק ביטחון, מי משלם על השיקום ומי מעניק שירותים שהמדינה מתקשה לספק. שינוי יציב מחייב חלופה שלטונית לבנונית חזקה שתזכה לתמיכה החוצה עדות. עד שתתבסס חלופה כזאת, האכזבה מחיזבאללה יכולה להעמיק בלי לנתק את התלות בו.
