קצין בכיר ששוחחתי איתו הבוקר (שני) הביע דאגה מהמתיחות בין הדרג המדיני והדרג הביטחוני, הגוברת ככל שהבחירות מתקרבות. "מי מוודא שהכוח מופעל באחריות, משיקולים ביטחוניים ובכפוף לפיקוח ולבלמים?", הוא שאל.
יום לפני הבחירות, הציבור בישראל שומע על עימות בין ראש הממשלה לרמטכ"ל סביב האפשרות של תקיפה באיראן - ולא מקבל תשובות ברורות. בלשכת ראש הממשלה ובצה"ל לא הגיבו, והציבור נותר עם דיווחים על חילוקי דעות בצמרת, בלי לדעת מה נאמר, מה נשקל ומה עומד מאחורי הדברים.
בצה"ל חוששים ממיסקלקולציה, ולפי הפרסומים מעריכים שאין כרגע הכרח מיידי בתקיפה. אלה דיווחים, ולא עמדה רשמית של הצבא. אך דווקא כשמדובר באפשרות של פעולה צבאית בעלת השלכות כבדות, השתיקה אינה מרגיעה. היא מעמיקה את חוסר הוודאות ומשאירה את הציבור לתהות אם מדובר במחלוקת ביטחונית, במאבק בין הדרג המדיני לצבאי - או גם בשיקולים פוליטיים.
אין הוכחה שהחלטה מבצעית כלשהי מתקבלת משיקולי בחירות. אך העיתוי, ההתבטאויות והיעדר ההסברים מחייבים תשובות. הציבור זכאי לדעת שהחלטות על יציאה למלחמה נשענות על הערכה מקצועית, ולא על צורך לייצר כותרת, תמונה או יתרון פוליטי.
לאורך השנים הצטלמו מנהיגים במוצבים ובבסיסים, באפוד ובקסדה. זה מצטלם מצויין לפני בחירות. אבל כשבמקביל נשמעות הצהרות על "מכות קשות" ומתפרסמים דיווחים על מחלוקת בצמרת סביב תקיפה, עולה חשש שהכוח וסמליו הופכים לחלק ממערכת הבחירות. גם אם אין לכך הוכחה, הציבור אינו יכול להסתפק בהכחשה קצרה או בשתיקה.
הביקורת אינה רק על הרמיזות הנוגעות לאיראן. גם סביב חברון, סוריה והמתקפות על מח"ט הצנחנים נשמעות התבטאויות חריפות, לצד היעדר תגובות ברורות. בזמן שחיילים וטייסים עלולים להישלח למשימות מסוכנות, חוסר השקיפות פוגע באמון, ומחדד את השאלה של הקצין.
