"לאורי הייתה איזו יכולת מופלאה לברוא ממש מציאות - ושהיא תקרה", אומרת נעה אנסבכר, אמה של אורי אנסבכר שנרצחה בידי מחבל פלסטיני בשנת 2019. "יום אחד היא אמרה לי: 'אימא, את רוצה לראות את שערי גן עדן?', ואז אנחנו מגיעות לפה, ואורי אומרת לי: 'אימא, הנה שערי גן עדן. בואי תרימי רגל, תרימי עוד רגל ותיכנסי'. ואז שני צעדים אחרי שעברנו, פתאום התחילה איזו רוח והכול ככה נע. אני פשוט הרגשתי ממש כמו בסרטי פנטזיה, שנכנסתי לאיזו מציאות אחרת. זו הייתה פשוט חוויה, והמשכנו ללכת לסלע של אורי, ששם היא הייתה יושבת וכותבת".
הרצח של אורי אנסבכר ב-7 בפברואר 2019 נצרב עמוק בזיכרון הקולקטיבי שלנו. איש לא יכול היה להישאר אדיש, אל נוכח התמונות של הצעירה החייכנית, בת 19 וחצי בסך הכול, שיצאה לטייל ביער הסמוך לעין יעל שבירושלים ולא חזרה. ביער ארב לה מלאך המוות, המחבל ערפאת ארפאעיה, פלסטיני בן 29 תושב חברון, שאנס ורצח את אורי באכזריות שבן אנוש לא יכול לתפוס אותה.
"מה שקרה שם ביער בעיניי, באותו יום, היה איזשהו מפגש בין כוח של אור וחושך בקצוות הכי גדולים שלהם", ממשיכה נעה. "אורי כמגלמת אור וטוב ואהבה, מול כוח הכי של רוע ושנאה ואלימות ואכזריות נוראית. באותו רגע, החושך ניצח את אורי שלנו. זה חורבן, אין לזה תיקון. אבל, משהו אחד הוא לא ניצח, זה את האור של אורי. והאור של אורי הוא אור של ריפוי".
ליד גופתה של אורי נמצאו שני פריטים, שנעה והמשפחה קיבלו אותם לפני חודש ימים, רק אחרי שנגזר על הרוצח מאסר עולם ועוד 20 שנה בכלא. אחד הפריטים היה מכשיר הטלפון של אורי שנמצא מנותץ. "לא כל כך ישנתי בלילה", נעה משתפת. "הפלאפון, הרי זה עולם ומלואו. למשל רשימת השירים, הפלייליסט שלה. אחד הדברים שהיא הכי אהבה זה לשים אוזניות ולצאת עם דפים לכתוב ולשמוע מוזיקה. ככה היא יצאה גם באותו יום".
"הטלפון הזה הגיע כשהוא מנופץ לחלוטין", מסביר יואב זילברשטיין, מנכ"ל חברת "טיק טק". "מישהו לקח אותו, אני מניח, עם איזה כלי קהה, או סכין או משהו כזה, ופשוט ניפץ אותו. הנזק הזה פגע בכל האזורים של הטלפון, אבל למזלנו - לא באזורים של הזיכרון".
נעה לא האמינה שאפשר להציל משהו מהטלפון השבור. בכל זאת, היא מסרה אותו למעבדת "טיק טק" שמתמחה בשחזור מידע מכל סוגי המדיות. כמה ימים אחרי, הגיעה הבשורה שהיא כל כך חיכתה לה. "הוא התקשר אליי באמצעה יום עבודה", סיפר אבי בר יודא, אחיה של נעה. "אני מאוד התרגשתי. סמרו שערותיי, מה שנקרא, שמעתי את זה. אמרתי 'וואו'. ובאותו ערב קפצתי אליה הביתה. אני זוכר ששאלתי אותו אולי שלוש פעמים: 'בטוח שיש את כל החומר? יש וואטסאפ? רואים את התמונות?', רציתי לוודא לפני שאני מגיע אליה ואומר לה שיש".
ארטיום, עובד חברת "טיק טק", הצליח לקחת את שרידי הטלפון ולהנדס אותו כך שיהיה ניתן לדלות ממנו את המידי. "זו עבודה שדורשת המון ידע וניסיון", אומר זילברשטיין. "אני בעיקר חשובים לי הדברים הפשוטים", מספרת אנסבכר. "תמונות שלה, הודעות וואטסאפ, השירים, הווידיאו. זה לפגוש אותה".
במשך דקות ארוכות הציג יואב לנעה רק מעט מהמידע הרב ששוחזר. תמונות, הודעות קוליות, סרטונים, פיסות חיים של אורי. "ניסיתי לראות מה ההודעה האחרונה שאני מזהה שהיא הקליטה ושלחה", הסביר להם זילברשטיין. בין הקטעים מצא זילברשטיין הודעה קולית שהקליטה אנסבכר, כנראה לחברה. "הקול שלה זה אחד הדברים שאני הכי מתגעגעת. אז זה, באמת איזו מתנה", אמרה נעה בהתרגשות. "זו דרישת שלום מכל האור של אורי. מכל היש שהיה. וזה מרגש אותי מאוד".
"האפשרות פשוט לפגוש בעוד הודעה שהיא שלחה, מתוקה כזאת, לחברה, ובעוד בהודעות ובתמונות. גם הילדים שלי מאד מאד מתרגשים. אחת הבנות שלי ממש אמרה: 'וואי, טיול אחד שעשינו ביחד ואורי צילמה אותנו מלא סלפים'. כל אחד יש לו שם המון רגעים שלו עם אורי, שהם שם ואנחנו רוצים שהם יהיו איתנו". אחרי הפגישה עם מנכ"ל "טיק טק", שבה נעה לביתה עם החומרים המשוחזרים. "בלילה ישבנו קצת, בעיקר הסתכלנו על תמונות. את חלקן הכרנו, ואת חלקן לא".
ביער ליד הטלפון נמצא גם קלסר עם דפים, עליהם כתבה אורי את השירים האחרונים שלה. אחד מהם הפך למשמעותי מאוד עבור נעה. "מאוד חזר לי שקיבלנו אותו ישר מהיער", היא מספרת. "ישר מהמקום שהוא באמת היה שם, את המאבק הכי גדול בין האור והחושך, כי אורי ממש כותבת על המאבק הזה, והיא כמו נותנת לנו איזשהו פתרון, איזשהו כיוון".
"אני מרגישה שאנחנו נמצאים בעולם מעורבב, בין חושך ואור", אומרת נעה. "הוא גם בתוכנו. אני מרגישה שממש בתוכי יש את המאבק הזה, בין החושך שמושך אותי לתהומות ובין האור שמושך אותי לחיים. אני מרגישה שגם בינינו, בטח היום, במדינה, כחברה, כעם, כמדינה, יש כוחות כאלו שמושכים אותנו. האם אנחנו נגיע לתהום? ואורי בעיניי נותנת פה איזו הבנה שאומרת: יש אופציה. שמול חושך מאוד גדול, צריך לעלות לשמש ולמשוך אור מאוד גדול. וזה בעיניי איזה קול שאני חושבת שהוא חייב להישמע בעולם ואני חושבת שהאפשרות למשוך את האור זה סוד שאורי ידעה. אני מרגישה שאני לומדת אותו. אבל זה היה סוד שאורי ידעה, איך מושכים אור".
האסון שנפל עליה גרם לנעה לשאול את עצמה שאלות. שום דבר כבר לא ברור מאליו בעיניה. "באותו רגע שאורי נלקחה, גם האלוהים שהכרתי וידעתי הוא גם נלקח ממני. אני במסע שאני בוראת לעצמי מחדש קשר עם אלוהים שהוא קשר פחות ילדותי, עם עיניים פקוחות, הרבה יותר לוקח אחריות וגם יש בו הרבה רגעי אינטימיות והוא מרגש אותי", היא מספרת. "אני לא מוותר על הקשר, אבל הוא נראה אחרת".
אף שהייתה רק בת 19 וחצי במותה, נעה מאמינה שלבתה היו כבר אז תובנות עמוקות על החיים שלנו כאן ושעכשיו עליה לחיות אותן בכל רגע. "ממש, סוג של צוואה. אני באמת חושבת שאורי היא גם הייתה באיזשהו אופן מורת דרך בשבילי. כמו שכל ילד. אבל, אורי, כרגע אני ממש מרגישה שהיא נותנת לי יד במסע הזה ללמוד לחיות פה בלעדיה באופן שבו היא הייתה רוצה שאני אחיה".
