על רקע המחלוקות העזות שמפלגות את החברה הישראלית בימים אלה, וכשנדמה שהמכנה המשותף והמטרות העליונות המחברות את חלקי העם נזנחו מאחור, בחר הערב (שני) נשיא המדינה יצחק הרצוג לספר בעצרת הממלכתית בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה בכותל המערבי, את סיפורה של חלקה 9, באזור א׳ של בית העלמין הצבאי בהר הרצל. "חלקת אלוהים אחת קטנה", שמייצגת את תמציתו של הפסיפס הישראלי המלוכד, לדברי הנשיא.
בנאומו פירט נשיא המדינה אודות חללי חלקה 9, שבה טמונים זה לצד זה צברים וצבריות ילידי הארץ, חלקם נצר לדורות רבים בישראל, לצד עולים מכל רחבי תבל - תימן, הונגריה, גרמניה, לוב, איטליה, צרפת, פולין, בולגריה ורומניה, אנשי גיוס חוץ לארץ ומתנדבי חוץ לארץ, חללי צה"ל, המשטרה ושלוש המחתרות - הגנה, אצ"ל ולח"י, חרדים, מסורתיים, דתיים וחילונים, אם ובתה, בעלי מקצועות שונים, בגילים שונים וממצב משפחתי שונה.
חלקה 9
"בפתח החלקה, שורה ראשונה, קבר ראשון – ניצבת בדממה, מצבתו של הצעיר בחללי החלקה, טוראי יוסף צבי שטראוס. יוסי, יליד הונגריה, נער צעיר, חרדי, פליט שואה, הצטרף לחבורת הנוער של 'אגודת ישראל', עלה בספינת המעפילים 'לטרון', גורש לקפריסין, התעקש וחזר. הוא היה תלמיד ישיבת 'קול תורה' בירושלים, שבברכת רבותיו, התנדב למערכה, ונפל בקרב באזור ארמון הנציב, כשהוא רק בן 17".
"לצידו של יוסי, טמון יוסף – יוסף אחרק, שעלה ארצה מתימן, שלוש שנים לפני שנהרג בהגנה על שכונת מאה שערים בירושלים. 'הוא חלם לבנות חיים חדשים במולדת האהובה', כתבו קרובי משפחתו על יוסף, שהניח אחריו אישה צעירה ותינוק בן כמה חודשים. וקו נמתח, מהונגריה לתימן, ומשתיהן לירושלים - לחלקה 9", אמר הנשיא בנאומו בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בכותל.
נשיא המדינה הרצוג בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בכותל המערבי: "הצפירה השנה היא קריאת השכמה לכולנו. מחיר המחלוקת הפנימית כבד מאוד. אך אויבינו מפרשים בצורה מוטעית את תרבות הוויכוח הישראלית" pic.twitter.com/qV26NvcNHT
— כאן חדשות (@kann_news) April 24, 2023
הנשיא אמר כי חללי חלקה 9, וכמוהם כלל החלקות הצבאיות, בגיוונם, משקפים את ההכרח להתעלות מעל השונות והמחלוקות ולבנות ביחד את הבית הלאומי: ״כלל בתי העלמין הצבאיים משקפים לנו היטב כי גיבורינו הנופלים לאורך השנים, יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים וצ'רקסים, נשים וגברים, עולים ותיקים, מכל רחבי הארץ, מכל האמונות, הדעות ותפיסות העולם, מסרו את נפשם מתוך דבקות בהכרח הקיומי העמוק. עלינו לעשות הכול כדי לשמור על הבית המשותף הזה״.
הרצוג הוסיף: "הצפירה השנה היא קריאת השכמה לכולנו. מחיר המחלוקת הפנימית כבד מאוד. במקום הקדוש הזה, בו נשבעים להגנת המולדת רבים מחיילינו, זה הזמן לשוב ולהתחייב - יש לנו צבא אחד ומדינה אחת. צה"ל ומשרתיו מוכרחים להישאר מחוץ לכל מחלוקת. כולנו, מכל גווני העם, חייבים למצוא את המאחה והמאחד בינינו. ולא רק בבתי העלמין. לבסס את ברית החיים, להתחייב לאחדות ישראל, לנצח ישראל, למדינת ישראל היהודית והדמוקרטית".
הנשיא המשיך וסיפר על הנופלים שקבורים בחלקה
כאשר ביקשו מהקונסרבטוריון של ירושלים לשלוח את אריק פֶנִיגְשְטֶיין, המוסיקאי המחונן, להשתלמות מעבר לים, הוא סרב ואמר: "לא אוכל לעזוב את הארץ בזמן המאבק". סמל ראשון אריק פניגשטיין, צבר, בן ירושלים, שנמנה עם שורותיה של משטרת ישראל, במקביל לשירותו כחובש ב"הגנה", היה להרוג הראשון של כוח המגן הישראלי, לאחר קום המדינה. בשעה שחילץ פצועים מהתופת, סמוך לעיר העתיקה בירושלים, פגע כדור רובה ברימוני היד שהיו על גופו של המוסיקאי–החובש מחלקה 9 בהר הרצל. הוא נהרג במקום. הבלדה, הגיעה לקיצה.
ביום בו נפל אריק, נהרגה גם רחל. על מצבתה כתוב: טוראי רחל זֶלְצֶר-רייס בת עָדָה וישראל. וכשמתבוננים במצבה הסמוכה, תובנה איומה מפלחת את הלב, למקרא המילים: טוראי עדה זֶלְצֶר-רייס. רחל בת עדה. רחל וְעָדָה. אם ובת. עדה שנפרדה מ'ציפור נפשה' – הלא היא ביתה רחל - עת נמלטו מידי הנאצים. וחלפו השנים, והשוחט הנאצי שחט, ואם וביתה נפגשו כאן בירושלים, כנגד כל הסיכויים. רחל, התגייסה, לחמה בגוש עציון, ונפלה כלוחמת לח"י, על "גג המוות", הסמוך לעיר העתיקה. כשהודיעו לעדה על מות בתה היא אמרה: "אני כבר יודעת". כעבור שלושה חודשים מתה גם היא, משברון לב. מפקדת ההגנה הודיעה: "מתה אם החולים והפצועים".
והמצבות הדוממות - לוחותיה של הברית, ממשיכות לדבר, בקול דממה דקה: רחמים אליעזר – איש גיוס חוץ לארץ – מבולגריה, ורפאל פֶרְגִי פָדְלוֹן מִלּוּב, וליאון מוריס אָמְזֶל מצרפת, ודויד הר זהב ואפרים אוסטר מפולין; ויעקוב ורנר מילר – יליד גרמניה, וישראל פניגשטיין – הקופאי מקולנוע "אוריון": כולם טמונים בחלקה 9. דויד נתנאל מינץ – שאביו נרצח במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, לצד הנרי פֶרְנֶבּוֹק – שאביו נרצח באושוויץ; ואורי כהן – שבתחילה התנדב לצבא הבריטי, ומקום מנוחתו בשורה 6, בסמוך לאיש האצ"ל רפאל מייק מיקא – שבשורה 5. לכולם כתובת אחת – חלקה 9, הר הרצל, ירושלים. כולם – מכל הגוונים, ארצות המוצא, המקצועות ואורחות החיים; כולם האמינו בתקומת ישראל בארצו, כולם חלמו על מדינת ישראל, כולם רצו לבנות ולהבנות בה. כולם שילמו בחייהם את מחיר הבית הלאומי המשותף, כאן בארץ מולדתנו.
"עזבתי כדי לבנות חיים חדשים", כך כתב לאחותו בן ציון - סרגי'ו - פָּבוֹנְצֶ'לוֹ, גם הוא מחלקה 9, שעלה מרומא מעט לפני שנפל, כשהוא בדרכו ללוות שיירות לירושלים הנצורה. "כאן קוראים לי בן ציון. כאן אצור חיים חדשים. ללא דעות קדומות וללא הבדל בין אדם אחד למשנהו". "והמילים שלו, האחרונות, מהדהדות אצלי, ולא עוזבות. מוליכות את הלב שוב ושוב לאותו מקום. חלקה: 9, אזור: א, בית העלמין בהר הרצל, ירושלים. חלקה אחת. חלקת אלהים קטנה. חלקה שכל כולה עם אחד", אמר הנשיא.
