היום כבר ברור שמלחמת לבנון הראשונה הייתה המלחמה המיותרת ביותר בהיסטוריה הישראלית ובוודאי הכושלת ביותר. נהרגו בה יותר מ-650 אנשי כוחות הביטחון, נפצעו אלפים. רבים רבים מחיילי צה"ל חזרו הביתה מחוצים נפשית.
צפו בכתבה מתוך השבוע בכאן 11
"צבא מבולבל שיושב ומתקפד בתוך עצמו, בתוך אוכלוסייה עוינת שהוא לא מבין אותה, וכל מה שהוא עושה, הוא חוטף. הייתה חוויה של הפסד מתמשך, והחוויה הזאת היא חוויה עזה לי ולדור שלי, והיא, אני חושב שהיא השפיעה גם על ההתנהגות של ישראל ושל צה"ל הרבה שנים אחר כך", מספר הפרשן הצבאי עפר שלח, שלחם בה. השהייה הישראלית במדינה המוכה מצפון התארכה ל-20 שנים עד הנסיגה החפוזה בשנת 2000. אבל השאלה ההיסטורית, שגם הגיעה לבתי המשפט בישראל ובארה"ב, בעינה עומדת: מה ידע בגין על החזית? בספר חדש, "1982 - לבנון הדרך למלחמה", ההיסטוריון ד"ר יגאל קיפניס טוען: בגין לא הולך שולל, אלא הוביל את ישראל למלחמה. "להגיד על בגין 'הוליכו אותו שולל', שהוא פותה, זה לפגוע בדימוי הנפלא שאני גיליתי פה. בגין הכיר יותר טוב מכולם את המטריה, לא הצבאית, המדינית. הוא ידע למה הוא רוצה להגיע. תפיסת העולם שלו הייתה סדורה, אידאולוגית וערכית", טוען מחבר הספר. עודד שמיר היה מזכירו הצבאי של אריאל שרון, שר הביטחון דאז. "לפי זיכרוני, זו הפעם הראשונה, בספרים שאני קראתי על מלחמת לבנון, שמצאתי שהתמונה שתוארה שם על מערכת היחסים בין ראש הממשלה לשר הביטחון מתוארת בצורה מאוד מאוד מדויקת ואמיתית", סיפר. ספרו של קיפניס חדשני. לראשונה הוא מחלק את האחריות בין בגין ושרון, ולא מטיל את כל האחריות על מלחמת לבנון על שרון, כפי שהיה עד כה. טענות שהגיעו לכדי תביעות דיבה - שרון נגד עיתון "טיים" בארצות הברית ונגד העיתונאי עוזי בנזימן בארץ. ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל של אותה תקופה, וראש אמ"ן לעתיד, אורי שגיא, מסכים עם הטענה המובאת בספר: "מנחם בגין, על פי הבנתי, לא הולך שולל בתפיסת העולם. נהפוך הוא, אולי אפילו הוביל אותה". לאלוף במיל' שגיא הייתה נקודת ראות טובה על מקבלי ההחלטות בימים שקדמו למבצע: "לא הייתה תוכנית שהוצגה, בין אם לממשלה, או נידונה אצל המשולש המפורסם: מנחם בגין, אריק שרון ורפול, שלא ישבתי שם, כי הבאתי את המפות, והסברתי הסברים ככל שהיו שאלות. אני חושב שהבנתי שיש לו השקפת עולם, לראש הממשלה. הוא לא רק נישא על גלי תובנות של שר הביטחון ו/או מערכת הביטחון". הספר, שיוצא בהוצאת דביר, מחדד את הוויכוח בין ה"בגיניסטים" ל"שרוניסטים". קיפניס מסמן את בגין כהוגה ומוביל של המלחמה שהביאה לבסוף להתפטרותו. רגע אחד הפך את אריאל שרון למי שנתפס ציבורית כאשם, וזה קרה כבר ביום השני למלחמה שבו מגיע ראש הממשלה בגין לפסגת הבופור, פוגש את הלוחמים ונראה מנותק, לא מעודכן על מאורעות הלילה ומספר הנפגעים. שרון מולו, נתפס בציבור כמי שיודע ואולי מי שמסתיר. נחזור אחורה: תוכנית אורנים לפלישה ללבנון מוצגת לממשלה בגרסאות שונות עד אביב 1982, אך נדחית בידי השרים. בעקבות ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה ביוני 1982 מחליטה ישראל לצאת למבצע. הוויכוח הוא: מה החליטה הממשלה, תוכנית אורנים או מבצע מוגבל? מזכירו הממשלה ועוזרו הקרוב של בגין, דן מרידור, משחזר: "התוכנית שאושרה דיברה על 40 קילומטר, נקודה. הכוונה הייתה רק למנוע את הירי, האם מוצדק גם להפוך את לבנון למדינת שלום? בוודאי. זאת לא הייתה מטרת המבצע המוגדרת, חד-משמעית לא". "היו מגיעים אליי קצינים, אנשים מהשטח. אומרים: 'תראה, מה שאתה מדווח זה לא ככה, לא כך קורה'. והתחלתי לראות שיש פערים בין מה שאני יודע... מה זה 'אני'? אני זה לצורך העניין הממשלה, זה לא אני אישית, לבין מה שקורה בשטח, וזה מאוד הטריד אותי. והתפתחה אז מעין יריבות בין שרון לבין עזריאל נבו ואני, ביני ואולי אחרים, בגלל הדבר הזה. זה באמת היה, והשאלה אם זה היה מתוכנן מראש או שזה היה בדיעבד", סיפר מרידור. שרון חש שכל חיצי הביקורת והאשמה על ההסתבכות בלבנון מופנים אליו ומדלגים על אחרים, בדגש על בגין. הוא לא ויתר. הוא ניהל תביעות דיבה, וב-1987 הגיע לנאום מכונן באוניברסיטת תל אביב כדי לעשות סדר. בקהל היו קצינים בכירים לשעבר, אלופים ולא מעט פוליטיקאים. "עצם העלאת ההגעה לביירות לא הייתה למפקדים בגדר חידוש כי הרי כולם כבר הכירו את תוכנית אורנים, ידעו את משימותיהם הצפויות במסגרתה, בחלקם אף הספיקו לסייר בגזרות המלחמה הצפויות ליד ביירות", טען אז שרון. וכאן המחלוקת. עיתונאי הארץ לשעבר, עוזי בנזימן, ציטט שיחה בין בגין לבנו בני בה אמר ראש הממשלה לשעבר שאם שרון תיכנן להגיע לביירות אז הוא כראש ממשלה הוטעה. גם מרידור משוכנע - בגין הוא דובר האמת במחלוקת הזאת. "המחאה נגד מלחמת לבנון שבסופו של דבר, וזה שוב, בגיניסטים יגידו לך, בעיניי, כמי שהסתכל על זה מבחוץ, היא זו שמביאה את בגין, או היא בוודאי הקש ששובר את גבו של בגין ושולח אותו הביתה", מסכם שלח את התהליך בסופו התפטר בגין מתפקידו. "אני ראיתי את זה קורה", מעיד מרידור. "אני ראיתי את האיש שכתפיו שחות יותר ויותר, הוא עצוב, מכונס בעצמו, לא איבד אגב את השכל וההבנה לרגע אחד, אבל מכונס בתוך עצמו בתחושה שזה הולך רע".
