דניאל מוצה היה צריך להיות סמל של גבורה במשטרת ישראל. בשנת 2008, הוא סיכל פיגוע בבית ספר בשכונת גילה בירושלים. אף שהמחבל דקר אותו חמש פעמים, מוצה המשיך להיאבק בו, רדף אחריו תוך שהוא מדמם, ירה והצליח לפגוע בו, עד שהתמוטט בעצמו. אבל בגלל פציעתו הוא פוטר מהמשטרה.
"אותו מחבל רצה להיכנס לבית הספר עם סכין ולטבוח שם בתלמידים", סיפר מוצה בריאיון לחדשות הערב בכאן 11. "אני ועוד שוטרת שהיינו ביחד בדקנו אותו. הוא הפתיע אותי עם סכין באזור הבטן ומשם התחלנו מלחמה. אני רואה את האטרף ואת הטירוף הזה בעיניים של המחבל, ואתה פה ברגע הזה - או אני או הוא. אני מתגונן עם הידיים. הוא חתך אותי באזור הידיים, הזרועות, בגב. אני מצליח לשלוף את האקדח. אני יורה בו, אני רואה שהוא נופל, ובשלב הזה אני מרגיש שקשה לי לנשום ואז מתברר שככל הנראה הריאה נפגעה. משם מפנים אותי לבית חולים, להדסה עין כרם".
מאז, תפקודו הפיזי נפגע, והוא סובל גם מפוסט טראומה. למוצה נקבעו 20 אחוזי נכות. "כל הזמן מלווה אותי התחושה הזאת, אם לא הייתי שם, מה היה קורה לתלמידים?", הוא מספר. "עשיתי את השיקום שלי, שיקום ארוך וחזרתי לשירות. התפקוד שלי פיזית ואיפשהו גם נפשית, נפגע. נאלצתי לעבור עוד מספר ניתוחים חוזרים. פתאום הפיקוד לא אוהב את זה שאני עושה ניתוחים חוזרים, ומעלים אותי לוועדה רפואית שתקבע את המשך שירותי".
בשנים הראשונות אחַרי הפיגוע הוא שובץ בתפקידים משרדיים שונים, עד שב-2015 הודיעו לו – אתה מפוטר. "מגיע לוועדה והיא אומרת להם: 'תמצאו לו תפקיד מתאים'. אבל הם בכל זאת מתעקשים ואז מזמנים אותי לקצין רפואה ראשי של משטרת ישראל. הוא אומר לי: 'תשמע, אין שום תפקיד בשבילך בכל משטרת ישראל'. אני בשוק. 'או שאתה פורש, או שאנחנו מפרישים אותך על אי התאמה'. אני יושב ובוכה ואני לא מאמין שמשטרת ישראל מתייחסת לבן אדם שמגיע לו צל"ש.. אני הלכתי ונלחמתי מול מחבל עם סכין שהיה עלול לדקור ולשחוט פה כיתה שלמה".
מיד לאחר שפוטר, הוחזר מוצה למשטרה - אבל לא כשוטר, אלא כאזרח עובד משטרה. אב לחמישה ילדים, אחרי 20 שנה במדים התכולים - כעת בשכר מינימום, כשליש מהשכר שהשתכר כשהיה שוטר. "אני לא מדבר על השכר, אני מדבר על הכבוד שלי. את כל הצלקות האלה הרווחתי ביושר. מה פתאום מורידים ממני את המדים? לא אנסתי, לא הטרדתי, החטא היחיד שלי הוא שהגנתי על תלמידי בית ספר, מנעתי פיגוע גדול יותר".
בּשבוע שעבר הוא הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וביקש לחייב את המשטרה להחזיר לו את המדים. בשבע השנים האחרונות מוצה דפק על הדלתות, חיזר אחרי צמרת המשטרה, שבע הבטחות שלא התממשו ממפכ"לים ומראשי אגף משאבי אנוש. עכשיו, כמוצא אחרון, החליט לבקש עזרה מבית המשפט.
"משטרת ישראל פשוט גררו אותי, פשוט הסתכלו עליי כסמרטוט, ביזו אותי. זה החלום שלי, זה הגאווה שלי לחזור, ללבוש את המדים, לסדר את הסיכות כמו שצריך. לשים את הדרגות ולהראות לילדים שלי כמה אבא גאה ויוצה החוצה כמו טווס. רמסתם את הכבוד שלי על לא עוול בכפי".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "טענות העותר נבחנו בעבר בידי כמה גורמים. עתירת השוטר התקבלה בימים אלו במשטרת ישראל ואנו נתייחס לאמור בה בבית המשפט, באמצעות הפרקליטות, כמקובל".
