בית הדין הצבאי ביפו הרשיע היום (חמישי) שלושה חיילים בגדוד נצח יהודה בהתעללות בנסיבות מחמירות. זאת לאחר שהכו עצורים פלסטינים בשעה שהיו אזוקים. גזר דינם של החיילים יינתן ביום ראשון הקרוב. אחד הנאשמים הביע בדיון חרטה על המעשה ואמר: "האירוע הזה לא מאפיין אותי בשום צורה. זה אירוע נקודתי, אני לא אדם כזה. עברנו ליד תחנת ההסעה בגבעת אסף עם חורי הקליעים מהפיגוע, והכול צף ועלה".
״גדלתי בבית דתי. הייתי בחור ישיבה. יכולתי להמשיך בישיבה ולא להתגייס, אבל בחרתי לתרום ולשרת למרות התנגדות מצד הוריי", גולל הלוחם בעדותו בפני בית הדין. "במשך שנה ושלושה חודשים הייתי בחיכוך עם פלסטינים - פעילויות, מעצרים, בידוק. לא נכשלתי בעבר בשום דבר, כיבדתי כל אדם באשר הוא. ככה חונכתי וככה חינכתי את חייליי".
החייל המשיך: "בפיגוע בגבעת אסף שבו נרצחו שני חבריי הגעתי מספר דקות לאחר מכן. המראות היו קשים. היו רצף פיגועים שלא הורידו את הרגל מהגז. אחד מהנרצחים קברתי בעצמי, חבר קרוב שהיינו בשנה האחרונה המון ביחד, מור יוסף ז״ל. בבוקר לפני הפיגוע ישבתי איתו בבוקר, ופתאום הוא איננו והחיים נמשכים. זה מוות ראשון שאני סוחב ארון ושומע הספדים.
"זה לא נעים לבן אדם בגילי שחווה מוות ואחר כך לא יוצאים הביתה, ממשיכים בפעילות אינטנסיבית. יש לי כיתת חיילים שקשה להם ורע להם, והכול על כתפיי. אני מוגדר חייל בודד, אין לי הורים בארץ ואין לי למי לפרוק ולדבר".
על האירוע עצמו סיפר: "נכנסנו לבית, ואנחנו רואים בלי שום הכנה מוקדמת את הרוצח שרצח אותם. בלי להסס אנחנו מורידים אותו לרכב מתוך משימה, ומשם נוסעים לבסיס האירוע עצמו. עברנו ליד תחנת ההסעה בגבעת אסף, עם חורי הקליעים, והכול צף ועולה. האירוע הזה לא מאפיין אותי בשום צורה. הוא אירוע נקודתי. אני לא אדם כזה, גם לא באזרחות. אני מתחרט".
חייל נוסף הנאשם בפרשה אמר בדיון: ״זה מעמד שלא חשבתי שאגיע אליו בחיים. מתנצל על מה שקרה, פגעתי בצה״ל ובשם של הגדוד שלי. גדלתי בבית דתי לאומי שמחנך לתרומה, לפני הצבא הלכתי למכינה כדי שהשירות שלי יגיע ממקום בוגר ורציני".
הוא סיפר כי היה בפעילויות מבצעיות רבות תוך חיכוך יום יומי עם האוכלוסיה. "אף פעם לא היה לי משהו, כלום, אני לא יודע מה זה אלימות. זה אירוע שלא מאפיין את מי שאני ואיך שפעלתי בשנתיים וחצי שאני משרת. לפני כמה חודשים קיבלתי תעודת הצטיינות מהמג״ד וזה מעיד שזו לא הדרך שלי".
הוא המשיך: "מה שהוביל לזה, שחוליות טרור מסתובבות בחוץ, רצים מפיגוע לפיגוע. שני חברים שנהרגו, ואחד שנפצע. סגרנו הרבה שבתות רצוף והיינו רק יומיים בבית שגם אז היה פיגוע, הלכתי לבקר את החבר שנפצע ואני מגיע לחדר אני לא מזהה את הפנים שלו הוא קיבל כדור לראש. חודש מאוד אינטנסיבי. שלוש שעות לפני שהם נהרגו הייתי איתם. אחרי שלוש שעות האנשים האלה לא איתנו. ואז מגיע יום המעצר שהיינו אמורים לבצע מעצר של הסייענים ולראות את המחבל מול העיניים, אני הייתי צריך להוריד אותו שלוש קומות בידיים. זה מציף מלא תמונות והרבה רגש, כל החודש הזה. זה מה שאני חושב שהביא למקרה״.
בסוף החודש שעבר הושג הסדר טיעון עם שלושת הנאשמים הנאשמים באלימות נגד עצורים פלסטינים, שבמסגרתו הם יודו במעשה ויורשעו בעבירה של התעללות בנסיבות מחמירות. הם צפויים לעונש של 6.5 חודשי מאסר בפועל, הורדה לדרגת טוראי ומאסר על תנאי.
"הנערים לא חונכו כך, הם שבר כלי"
מפקד גדוד נצח יהודה, סא"ל ניתאי עוקש, העיד ואמר: "יש בגדוד שלנו חיילים שמקריבים הרבה כדי לשרת בצה״ל. יושבים פה חיילים מצטיינים. אני מגנה תופעות כאלה, ופועל למגר אותן, אבל צריך לזכור שיש להם הרבה זכויות״. לדבריו, "לוחמים שנכנסים לכלא זו טלטלה לגדוד, להם, ללוחמים בשטח. הם הבינו את הלקח. אנחנו בגדוד לוקחים את האירוע כדי למנף מה מותר ומה אסור. אני בטוח שאנחנו בנקודה אחרת לגמרי היום. דיברנו מה מצופה מלוחם בצה״ל למרות הרגשות, לפי ערכי צה״ל״.
הרב יצחק בר חיים, המלווה את חיילי נצח יהודה, העיד גם כן בדיון: "אני מלווה את הנערים האלה כאבא וכרב, ומדבר מתוך לב אוהב וכואב. בעצם גיוסם לצבא הם הקריבו מבחינה משפחתית, וגם במעגל הרחב יותר. מתייחסים אליהם ומחכים לראות איך הם יתקלקלו בצבא ואיך הצבא יחלל אותם. המשפט הזה מחזיר אותנו אחורה בעין מבחן הציבור.
"זה לא דבר מקובל להיות משוייך לצבא. המעשה שהם עשו כשהתגייסו הוא מעשה גבורה. אני מכיר את הנערים, הם לא אלימים או אגרסיבים. זה לא החינוך שהם גדלו בו. המעשה שעשו הוא לא לפי מה שחונכו. אני מבקר אותם בכלא, שם אומרים לי מפקדים שהם לא שייכים לכלא. כלפי חוץ אולי הם שומרים על חיוך, אבל בשיחות שלי איתם הם שברי כלי. את הלקח הם למדו היטב״.
