הקרב של חטיבה 14 של חיל השריון על החווה הסינית בתעלת סואץ היה באוקטובר 1973, והוא נחשב קרב השריון האכזרי והקשה ביותר של צה"ל במלחמת יום הכיפורים. לפני המלחמה, רוב חיילי החטיבה היו ללא ניסיון קרבי וביום העשירי של המלחמה, נהרגו בחטיבה כבר 196 חיילים. למרות זאת, החטיבה קיבלה את המשימה העיקרית והמכריעה - הבקעת הכוח המצרי במרחב החווה הסינית, כדי לפתוח מסדרון ולהביא לצליחת תעלת סואץ. כלומר, כניסה לשטח שכל כולו אויב, כמעט ללא מודיעין, ובפערי כוחות משמעותיים מול המצרים.
בריאיון מיוחד שיחזר רמי מתן, מי שהיה מ"פ החטיבה באותה עת: "הבנו שזו משימה בלתי אפשרית". יפתח יעקב, שהיה מ"מ בחטיבה, הוסיף: "היה מאוד ברור שלא נחזור מהקרב, שזה קרב מכריע ואין לסגת אחורה. חייבים להשלים את המשימה". תותחן טנק בחטיבה אז, ברטי אוחיון, סיפר: "ראיתי את השמש לפני שקיעה ואמרתי לעצמי: 'תסתכל טוב טוב, יכול להיות שזו השקיעה האחרונה שתראה בחיים שלך'".
התנועה בשטח החלה בלילה בין ה-15 ל-16 באוקטובר. תוך דקות התפתח קרב תופת. מאות חיילי חי"ר מצרים הסתובבו בין הטנקים, שהגיחו בטווחים של מטרים בודדים. מסביב משאיות, נגמ"שים וחיילים פצועים והרוגים על הרצפה. בין הפצועים היה המ"מ יעקב, שתיאר: "הרגשתי שאני מתחיל להתייבש, כי כשאתה מאבד דם יש תחושה קשה מאוד של יובש, וגם לא יכולתי ללכת, כי נשבר לי הירך מהפגז השני. ישבתי לבד בשוחה והחזקתי את עצמי בהכרה".
במקביל, אחד החיילים נשאר בטנק האחרון בפלוגה, לצד כמה טנקים בשאר הגדוד. לדבריו, ברגע שהבין זאת, הוא קיבל את ההחלטה המשמעותית בחייו. "אני שלחתי את האנשים לשם - ואני אחזיר אותם, יהיה המחיר אשר יהיה", אמר המ"פ מתן. "אמרתי לצוות: 'אנחנו יוצאים לחלץ'. בדיעבד, התותחן אמר לי שאני מטורף'".
הכוח נכנס חזרה לשטח התופת כשהמטרה היא לחלץ 19 חיילים, והסיכוי לחזור משם בשלום מאוד נמוך. הם התחילו בחילוץ הפצועים, תוך כדי שהכוחות המצרים יורים עליהם. עם הלחץ ואינטנסיביות הרגע, סיפרו החילים, הם שכחו את יעקב, שכאמור, חיכה בבור ליד הטנק הבוער שלו, כשהוא פצוע באורח קשה מאוד.
באותו רגע, מתן קיבל החלטה נוספת, שבלעדיה, יעקב כנראה לא היה חי, והיא להחזירו. כלומר, להיכנס שוב לתופת, הכול בשביל להילחם על חייו של אחד משלהם. בגלל קשיים בתזוזה עם הטנק באיזור הלחימה הבוער, ברטי אוחיון חיפש את יעקב רגלית.
חושך, טנקים בוערים ופיצוצים מכל עבר. מישהו הלך בהליכה שפופה לכיוון הכללי של יעקב. "ראיתי בור שבתוכו הרוגים ושאלתי לעבר דממת הבור: 'אתה יהודי? אתה יהודי?'. עברתי מבור לבור ושאלתי את זה". לאחר דקות ארוכות, מישהו זיהה במרחק עשרות מטרים בצבוץ של יד מחוץ לבור. הגעתי וראיתי מולי יד מורסקת, פנים שחורות וגוף נפול, ואז שאלתי שוב 'אתה יהודי?'. יעקב הסתכל עליי ואמר: 'כן, אני יהודי. קשה להיות יהודי', ואיבד את ההכרה'". בזכות החילוץ הזה, יעקב נשאר בחיים.
ב-15 באוקטובר הצליחה החטיבה להבקיע מסדרון ואיפשרה לצה"ל לצלוח את תעלת סואץ. החטיבה המשיכה להילחם בחווה הסינית שלושה ימים נוספים, עד כיבושה המלא. במהלך המלחמה, חטיבה 14 איבדה 390 לוחמים.
