עדויות קשות של אלו ששבו משבי חמאס הוקרנו הערב (שבת) בעצרת התמיכה בבני משפחות החטופים והנעדרים. אופליה רוטמן, בת ה-77 מניר עוז, סיפרה כי "זה הזכיר לי את השואה, אכלתי רק חתיכות מהפיתה כדי שיהיה לי מה לאכול למחרת". עוד סיפרה רוטמן כי "עשו לי עם רובה פצע גדול ביד. פחדתי מאוד בשבועיים הראשונים, חשבתי שאני משתגעת בגלל שהייתי לבד כמעט בלי אור, כמעט בלי אוכל".
עדותה של אופליה רוטמן:
> עקבו אחרי ערוץ הוואטסאפ של כאן חדשות - לחצו על הפעמון ואתם מעודכנים
> החטופים שעדיין בשבי חמאס: הרשימה המלאה
מרגלית מוזס, גם היא בת 77 מניר עוז, סיפרה כי "49 יום לא ישנתי", מכיוון שמחבלי חמאס לקחו ממנה את מכשיר הנשימה שלה. רופא עזתי אמר לה לשבת עם הראש מושען על הצד כלפי מעלה, לטענתה זה לא עזר ועל כן לא ישנה במהלך השבי, "המצב של להיות חטופים במנהרות זה מצב בלתי נסבל, קשה מאוד, עם תנאים-לא תנאים", אמרה.
עדותה של מרגלית מוזס:
עדינה משה סיפרה כי "מצב המזון שם הלך והתדרדר, הגענו בסופו של דבר לאכילת אורז בלבד". עוד אמרה משה כי "השארתי שם את החברים הטובים שלי מקיבוץ ניר עוז, כולם מבוגרים מאוד, עם מחלות רקע קשות וללא תרופות מתאימות".
עדותה של עדינה משה:
איתי רגב, שחזר משבי חמאס יחד עם אחותו מיה רגב סיפר כי "הימים שם עוברים כמו נצח, הימים שם קשים מאוד. אם זה מהרעב, אם זה הגעגוע למשפחה, אם זו המנטליות הקשה, התנאים הקשים". ומיה הוסיפה כי "כל יום שם הוא הוא כמו גיהנום, פחד לא נורמלי, אפס שינה בלילה, הגעגועים מטורפים והחוסר ידיעה הוא פשוט מפחיד". איתי הוסיף כי "יש לי חבר בשם עומר שאני מאד מאד מתגעגע אליו, והוא עדיין שם, ואני יודע מה עובר עליו, ואני יודע איזה פחד יש שם, צריך להחזיר את עומר ואת כל החטופים עכשיו, כמה שיותר מהר".
עדותם של מיה ואיתי רגב:
