שחר, אחיו של סגן יובל יפה, שנפל במוצב כיסופים כמה ימים לאחר המתקפה של חמאס על יישובי העוטף, סיפר היום בריאיון לתוכנית קלמן ליברמן ברשת ב על האדם המיוחד שהיה, ועל העמותה שהקימו לזכרו, כדי להנציח את דרכו וערכיו: "הוא היה העוגן של החברים שלו. כזה שמצליח לראות את הטוב בכל אחד".
ריאיון עם שחר יפה | האזינו לכאן רשת ב
"באותה שבת יובל הוקפץ לצבא כמו הרבה חיילים. אבא שלי לקח אותו לרכבת סבידור מרכז, שם המפקד הפלוגתי שלו אסף אותו לבסיס שיזפון. יובל היה קצין בשריון. כבר ביום הראשון ללחימה הם הגיעו לעוטף והשתתפו במשימות, גם בהגנה על יישובים וגם על הפרצות בגדר", סיפר. "ההורים שלי דיברו איתו בפעם האחרונה ביום שלישי בלילה לאחר מכן. לא אגיד שהיה מבסוט אבל היה שמח בחלקו על הזכות להשתתף בלחימה – ו'להפוך את הקערה', כמו שהוא קרא לזה. למחרת בבוקר, הוא נפל. ב-21:40 כבר דפקו להורים שלי בדלת".
> לחצו כאן לעמותה להנצחתו של יובל
יובל נולד במושב צופית, דור רביעי להקמתו, לאחר שסבתא וסבא רבא שלו היו בין מייסדיו ב-1933. יובל היה כדורגלן עד גיל 17, עד שנפצע וקרע את הרצועה בברך. בכל זאת עשה הכול כדי להעלות את הפרופיל הצבאי ולעשות שירות משמעותי. "כשלא הצליח, חיפש את המקום שיהיה קצין ומפקד הכי מהר – ובחיפוש הזה הגיע לשריון. אחרי שנה של מכינת "תבור" בנוף הגליל, קיבל שיבוץ ראשון שלא מקבלים, להיות גנן קמ"ט", סיפר שחר.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
"חשבנו שאנחנו מכירים אותו. מיום הנפילה שלו, לתוך השבעה וה-30, אנחנו רק שומעים עוד סיפורים על עוד אנשים שהוא נגע בהם, עוד מעגלים שהוא השפיע עליהם, משפטים שמובילים אותנו בחודשיים האלה ולתמיד. היו לו שני משפטים שאני לקחת אלי באופן אישי. הראשון הוא 'מי שיכול צריך', הכוונה היא לכל משימה קטנה אבל גם למשימה החברתית והעמוקה יותר. והשני, 'השמיים הם הגבול, והדרך, דרך ארץ'".
