יחיאל יהוד, אביהם של החטופים דולב וארבל יהוד, שוחח עם אסתי פרז בתוכנית "בחצי היום" בכאן רשת ב, ושיתף במאבק המתמשך לשחרור ילדיו האהובים.
"7 באוקטובר הוא יום אחד ארוך שלא נגמר", סיפר. "אני בקושי מצליח לעצום עיניים, נמצא כל הזמן בין ערות לשינה. אין לילה ואין יום. הכול השתנה, כל החיים שלי סובבים סביב זה". למרות הקושי הנפשי העצום, יחיאל לא מרשה לעצמו להישבר: "אין לנו אופציה להישבר, אנחנו כל הזמן זוכרים שאנחנו במצב הרבה יותר טוב (משל החטופים). רק בלילה אני מתפרק - אני חייב להתפרק על מנת להישאר מאוזן ושפוי, להצליח לתפקד. סיגלתי לעצמי נוהל כתיבה - את כל הסיוטים שלי אני כותב על דפים, את כל הזוועות שאני מדמיין. אלה דפים שאף אחד לא יראה לעולם, שם אני פורק את כל מה שעל הלב. ביום שהם יחזרו בריאים ושלמים, אני אשרוף את הדפים האלה. זה חלק ממשימת חיי, ללדת אותם בשנית".
יחיאל סיפר על דולב, בנו האהוב - שהפך לאב לארבעה ימים אחדים אחרי החטיפה: "דולב הוא מהנדס בניין, מתנדב במד"א ובאיחוד ההצלה. לאורך השנים הוא הציל שלושה מחטופי הקיבוץ שחולים במחלות לב, וטיפל ברבים מאנשי העוטף שנפצעו מרקטות ופצמ"רים. הוא אבא מקסים לשלושת הילדים שלו, ואת הבת הרביעית הוא לא זכה להכיר - את דור, שנולדה תשעה ימים אחרי שנחטף באילת, לשם פונו כל תושבי ניר עוז. אשתו סיגל הייתה בממ"ד עם שלושה ילדים ובהיריון מתקדם כשהמחבלים נכנסו לקיבוץ. הוא חובש מתנדב, כשהתחיל הירי הוא שמע קולות 'הצילו', יצא לעזור ונעלם מאז".
"ארבל היא אמנם בת 28, אבל היא התינוקת שלנו", סיפר על ארבל, ביתו הצעירה. "היא חייכנית, אנרגטית, אהובה על כל הסביבה... אני מחכה שתחזור ותיקח את דור (האחיינית הטרייה שנולדה לאחר שנחטפה) על הידיים, החיוך שלה יתרחב. כשארבל מחייכת זה ממגנט אליה. ביום הטבח היא שהתה בממ"ד עם אריאל קוניו, בן זוגה, שגם אחיו נחטף - ואשתו ובנותיו שוחררו".
ההורים המודאגים קיבלו אות חיים מינימלי מארבל ("מודיעים לך בצורה לקונית: 'התקבל אות חיים', זהו, ככה") - ולא שמעו כלל מדולב: "אנחנו מאוד מודאגים בקשר אליו, כי הוא חולה בתת פעילות של בלוטת התריס, ולא מקבל את התרופה כבר 100 ימים. הגוף הולך ונחלש מיום ליום, עד כדי סכנת חיים. אנחנו עכשיו זורעים את החיטה, החיטה נובטת - והוא (דולב) משול לצמח חיטה שלא מקבל גשם ומים, שהולך וקמל מיום ליום. הגוף שלו הולך ונחלש, ואנחנו איתו".
לצד הדאגה לילדיו הפרטיים, יחיאל מרגיש כי הוא אב ובן משפחה של כל תושבי קיבוץ ניר עוז - ונאבק להחזרת כל החטופים: "לפני שלושה שבועות חווינו שבר גדול - כשנהרגו שלושת החטופים בשוגג. יותם הוא בן שכבה של ארבל, יש תמונות וסרטונים ממסיבת סוף השנה בתיכון שלהם רוקדים ביחד. אשתי ואני פשוט התפרקנו. אנחנו כולנו משפחה אחת. אני יוצא עכשיו מניחום של משפחת אדר, שבנה תמיר נרצח. תמיר הוא כמו ילד שלנו. שירי, אמא של כפיר ביבס, היא בת קבוצה של נטע הבן שלי, ביסודי הייתי לוקח אותם למסיבות כיתה. כל אחד הוא ילד שלנו, והילדים שלנו הם גם ילדים של אחרים".
האב המתגעגע העביר לילדיו ולבן הזוג של ביתו מסר, בתקווה שהם מאזינים לרדיו: "דולבי שלי, ארבלי שלי, אריאלי שלי כבר חמש שנים, תהיו חזקים. אנחנו עושים הכול כדי לשחרר אתכם, הגאולה תבוא בקרוב. כולנו מחכים לכם - במיוחד האחיינים שלכם. אלן הבת של נטע מתגעגעת אלייך, ארבל. היא מחכה שתקחי אותה בידיים שלך. דולבי, הילדים מתגעגעים אבל הם חזקים. בובי שלי, תהיה חזק, הילדים שלך חזקים. הם מבינים, אנחנו סיפרנו להם. הם מקבלים את זה בבגרות מדהימה, הם מכילים את זה. אל תישבר בובי. סיגל גיבורה, מחזיקה את הילדים בצורה מדהימה. המשפחה מתפקדת, רק תשמור על עצמך. אם אתם ביחד, תשמרו אחד על השנייה, ותעודדו. אנחנו כולנו פה בסדר, אנחנו לא נשברים, לא שבורים, לא מיואשים - על הרגליים ופועלים במלוא הכוח למען שחרורכם. אל תדאגו לנו, אני יודע שאתם דואגים לנו - תדאגו רק לעצמכם. בעזרת השם אתם תחזרו אלינו במהרה. חיבוק גדול, ילדים שלי".
