עומר, צעיר עם צרכים מיוחדים, התגייס לצה"ל: "אתן את כל כולי למדינה"

תוכנית גדולים במדים של עמותת יד לילד המיוחד גייסה היום (חמישי) שמונה צעירים עם צרכים מיוחדים לצה"ל, שמצטרפים לאלף צעירים עם צרכים מיוחדים בתוכנית שנמצאים ב-70 בסיסי צה"ל ברחבי הארץ. אחד מהם הוא עומר שלום בן ה-20 שהתגייס היום לחיל האוויר וישרת בבסיס פלמחים. הוא ימשיך את התפקיד שהחל לפני כחצי שנה בהתנדבות כחייל עם חוגר.

האזינו לריאיון עם עומר והמלווה שלו לבקו"ם

"אין לי מילים לתאר את ההתרגשות, זה בהחלט היה יום גדול עבורי ועבור מי שהגיע", אמר שלום בריאיון לכאן רשת ב. "זה שינוי גדול בחיים שלי ושלב חשוב מאוד". שלום הסביר למה היה לו חשוב להתגייס ולא להסתפק בהתנדבות. "אהבתי את התפקיד שלי, אבל הגיוס באמת הופך את זה להרבה יותר טוב. אני עדיין באותו תפקיד, אבל אני מתקדם מאוד. זה לא רק שינוי במדים, תהיו בטוחים בזה, אני גם רואה את הדברים בצורה קצת אחרת ונכנס לדברים חשובים מאוד בצבא שלא ידעתי שקיימים".

לדבריו, "בטקס יצא לי במקרה לדבר עם כמה חיילים שסיפרו סיפורים על הפציעה שלהם בקרב. הם באמת הקריבו את עצמם במלחמה. למרות שאני טכנית פטור מנשק או שמירה, אני עדיין מרגיש שאני לוקח חלק חשוב ותורם יותר ממקודם. אני אפילו שם יותר לב לסביבה ולאנשים שאני פוגש".

אלון אלבז, פצוע צה"ל שנבחר ללוות את שלום, היה במוצב ליד קיבוץ ניר עם ב-7 באוקטובר. לאחר לחימה של כמה שעות, נורה על החיילים במוצב טיל נ"ט וחברו הקרוב נפצע קשה מאוד. אלבז, חובש בתפקידו, טיפל בו והחזיק אותו בחיים במשך כארבע שעות, עד שמת מפצעיו. אלבז נפגע נפשית מהאירועים.

"הגעתי לבקו"ם עם כמה חברים מגולני שנפצעו גם ב-7 באוקטובר", אמר אלבז. "הגענו מטעם עמותת 'לב אחד' בשביל ללוות את אותם חיילים ביום המיוחד הזה ולשאוב מהם קצת כוחות. הגעתי במטרה לתת השראה ולחזק, וקרה הפוך - כולנו קיבלנו השראה ויצאנו מחוזקים. זה עוזר לנו להתמודד עם מה שאנחנו חווים היום".

על אותו בוקר שחור סיפר: "איכשהו בנס לא נפגעתי פיזית מהנ"ט ומהיריות השורקות. עברתי עם הפצוע כמה נקודות מהמוצב לנמ"ר הפינוי, משם לאוטו פרטי של שוטר ומשם לצומת ברור חיל. שם פגשנו את מד"א, ביצענו בו ניתוח שדה ולקחו אותו לבית חולים. לצערי הוא לא שרד ונפטר בבית החולים. אני מקדיש כל מה שאני יכול, ונשאר בשבילו ולזכרו, שהוא לא יישכח".

אלבז המשיך וסיפר: "הקמנו בצומת שם נקודת פינוי לפצועים מהקיבוצים, לניצולים מהנובה ולכוחות הביטחון. אנשים היו נורא מבולבלים. היו עוד פצועים והרוגים במחלקה וגם בפלוגה עצמה. הסיפור היה יכול להיגמר אחרת אם לא הייתי צריך להתפנות עם החבר".

על השאלה מה היה מאחל לעצמו להמשך הדרך ענה אלבז: "הייתי רוצה שכולם תמיד יהיו שם, יאמינו בי ויהיו גאים. כמובן שיהיו כמה מדרונים תלולים בדרך, אני לא יכול לדעת בוודאות מה יקרה בעתיד, אבל אני יודע שאתן את כל כולי למדינה ולאנשים שאני אוהב כל כך".