הגר ברודץ ושלושת ילדיה - עופרי, יובל ואוריה נחטפו מקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר. אביגיל עידן בת ה-4 שהוריה נרצחו הגיעה לבית משפחת ברודץ בבוקר 7 באוקטובר ונחטפה יחד איתם לעזה. ארבעתם שוחררו לאחר 51 ימים בשבי. הגר סיפרה בריאיון לתוכנית "סדר יום" ברשת ב: "כל יום מחדש זו התמודדות, זה לא נגמר. יש 64 חברים שלנו שאינם איתנו. יש מחשבות בלתי פוסקות על החברים שלנו שנשארו בעזה שחלקם היו כלואים איתנו שם וחלקם שכנים קרובים שלנו דלת מול דלת. קשה מאוד".
> החדשות והעדכונים בערוץ הווטסאפ הרשמי של כאן חדשות
> הפנים והשמות: כל החטופים שנמצאים ברצועת עזה
ארבעת בני משפחת ברודץ הוחזקו בעזה במשך 51 ימים, על כך שיש חטופים שעדיין מוחזקים בעזה היא אמרה: "גם אני, שהייתי 51 ימים בתופת ובגיהנום, לא יכולה לתאר לעצמי מה הם עוברים שם עכשיו אחרי 186 ימים. לא יכולה לתאר לעצמי ולא רוצה גם, זה בלתי נסבל".
הגר שיתפה במה שעבר עליה ועל ילדיה בזמן שהיו בשבי: "הילדים ואני לא עברנו התעללות פיזית, אלא הרעבה וטרור פסיכולוגי - סיפרו לנו שכפר עזה נמחקה מעל הקרקע. היינו נעולים בחדר במשך 51 ימים ועברנו כמה מקומות. עברנו תלאות, בית קרס עלינו מהדף של הפצצת חיל האוויר".
במהלך התקופה בה הוחזקה בשבי, הגר לא ידעה מה עלה בגורל בעלה אביחי ומשפחתה: "חוסר הוודאות בנוגע ליקרים שלנו, לאביחי וכל המשפחה שלנו, זה היה הדבר אולי המייסר ביותר. אם הייתי שומעת שהמשפחה ואביחי בחיים בעזה, החיים שלי שם היו נראים אחרת".
אביחי ברודץ, בעלה של הגר ואביהם של עופרי, יובל ואוריה, חשב שמשפחתו נרצחה ביום הטבח. אביחי היה בבית החולים לאחר שנפצע בלחימה בכפר עזה. הוא אמר: "פוניתי לבית חולים ושכבתי שם בידיעה שנרצחה לי המשפחה. רק יום לאחר מכן, שכן אמר לי שראו אותם מובלים ברכב שלנו לעזה".
את השיח על עצם העובדה שיש חטופים שמוחזקים בעזה התחיל אביחי ברודץ, כאשר התיישב מספר ימים אחרי הטבח על כיסא פלסטיק מול הקריה יחד עם הכלב של המשפחה ושלט - "המשפחה שלי בעזה". הוא סיפר על כך: "ראיתי שלממשלה לא כל כך אכפת אז הלכתי והתיישבתי שם בקריה והתחלנו מאבק עיקש להחזיר את המשפחות שלנו. המאבק הצליח בחלקו ונראה לממשלה שוב פעם לא אכפת - אני בטוח בזה, אין לי שום ספק בזה".
על החזרה הביתה והשחרור מהשבי סיפרה הגר: "התבשרתי שאמורים לחזור הביתה ביום שחתמו על העסקה. הבנתי שבאמת יש הפסקת אש כשהפסיקו ההפצצות ביום שישי והבנתי שהם לא סתם אומרים לי. זה לווה בהרבה חששות מהדרך הביתה ובמיוחד מהחשש הגדול ביותר שנגיע הביתה והחלק הקשה ביותר יהיה לפנינו. זה שאביחי נשאר בחיים ונלחם עלינו גיליתי ביום שחזרתי הביתה עוד כשהייתי בדרך בעזה".
חן גולדשטיין אלמוג שהוחזקה גם היא בשבי עם שלושת ילדיה, סיפרה להגר ביום השחרור ששמעה ברדיו שאביחי בחיים: "היא סיפרה שהוא מחכה לנו ונלחם עלינו. המסע חזרה הביתה היה ארוך, מתיש ומרגש. כשעברנו לצלב האדום, הגענו לכיכר בעזה וכל ההמון היה ברחוב. זה היה נראה כאילו באותם רגעים עומדים להוריד אותנו מהרכבים ולטבוח בנו שם. לשמחתנו זו לא הייתה כוונתם והצלב האדום הגיע תוך כמה דקות והרגשנו יותר בטוחים".
למרות כל מה שעברו, אביחי אמר שקרו לו שלושה ניסים: "ששרדתי את התופת הזאת לאחר שנלחמתי עם חברי בכיתת הכוננות ונפצעתי. הנס השני זה שהמשפחה שלי לא נרצחה והנס השלישי הוא שהם חזרו אחרי 51 ימים. זה הרגיש כמו נס".
אביחי ברודץ סיפר על הרגע בו התאחד עם משפחתו לאחר שחזרו מהשבי: "לראות את הבת שלי רצה אלי, חצי ילדה כי הם הרעיבו אותם, חצי ילדה אבל בחיוך של פי מיליון. אחר כך הילדים והגר שהייתה כל כך נרגשת שאפילו להרים אלי טלפון לפני שהם עלו למטוס היא לא הצליחה. לא מאחל לאף אחד לחוות את זה אבל זה היה משהו מדהים שאי אפשר לתאר בכלל - אושר מטורף".
אביחי אמר: "האהבה של העם הזה אחד לשני זה משהו בלתי נתפס שחייבים לשמר אותו. קדושת החיים בעם היהודי זה דבר ראשון. חייבים לעשות הכל למען החטופים ולהמשיך להתפלל. ולעשות את כל הויתורים שאפשר לעשות. המנהיגים במדינה צריכים לעשות הרבה ויתורים כדי להציל יהודים".
