בשנה האחרונה עלה חיזבאללה על פטנט שעבד לו לא רע בכלל - יצירת חזית שנייה ומתישה לישראל, שהמחיר שהיא משלמת עליה גבוה בהרבה מהמחיר שנגבה ממנו.
למעשה ישנם שני הישגים מרכזיים לחיזבאללה: ראשית, הפיכת קו אזרחי של יישובים ישראליים שצמודים לגבול עם לבנון לרצועת ביטחון צבאית שמרוקנת מתושביה. שנית, כפיית משוואה, כפי שחסן נסראללה אוהב, שעימה ישראל נאלצה לחיות - מלחמת התשה שחוקיה ברורים מאוד לשני השחקנים.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
לישראל לא הייתה באמת ברירה, היא העדיפה שלא לנהל במקביל שתי חזיתות מדממות בימים הקשים בתולדותיה. מהרגע הראשון העניק נסראללה לישראל פתח יציאה שעליו הוא חוזר פעם אחר פעם: המערכה בלבנון תסתיים ביום, בדקה ובשנייה שבה תסתיים המלחמה בעזה. אלא שסיום המלחמה בעזה תלוי בשחרור החטופים, ועסקה שכזאת הולכת ומתרחקת, למרבה הצער והתסכול.
כאן צריך להזכיר פרט מהותי: חיזבאללה לא הוקם בעמל רב כדי להיות מגן יחיא סינוואר. בראש ובראשונה, חיזבאללה הוקם כדי לייצר לישראל - בחצר האחורית שלה - מאזן אימה מול איראן בכל הנוגע לפרויקט הגרעין, כשעל הדרך נוסף לו התואר "מגן לבנון". זו הסיבה המרכזית לכך שאותה משוואה של מלחמת התשה מוגבלת אך אפקטיבית - התלבשה לנסראללה כמו כפפה ליד.
אלא שבישראל הבינו, יש שיגידו באיחור, שעם המציאות הזאת אי אפשר לחיות. שמול איומים יומיים, תמונות של ראש הממשלה או שר הביטחון בהערכות מצב בפיקוד צפון לא משיגות את המטרה. גם המעבר ממלחמה ברצועת עזה ללחימה ברצועת עזה סייע להבנה הזאת.
אין ספק שישראל החליטה בשבוע האחרון להפוך באגרסיביות את הקערה על פיה ולעבור מתגובה ליוזמה. ישראל גוררת שלא לומר מושכת בכוח את חיזבאללה למרכז הזירה, גם במחיר של מלחמה כוללת בצפון. למעשה, זה כמעט בניגוד לרצונו של ארגון הטרור שהיה מעדיף להישאר במצב הקודם.
שינוי התפיסה הזה יכול להוביל לשני יעדים אפשריים והפוכים:
- מלחמה בהיקף מלא שתוביל לפגיעה קשה בישראל, אך גם תסב מכה אנושה לחיזבאללה וללבנון, שגם כך נמצאת על סף קריסה כלכלית. התכתשות אלימה שכזאת תוביל בהכרח בסיום להבנות מדיניות בתיווך בינלאומי שיסיגו את חיזבאללה צפונה מהגבול עם ישראל, ויפגעו בארגון באופן שבו הוא יזדקק לשנים ארוכות של שיקום, שגם יביאו לשקט ארוך יחסית בגבול הצפוני.
- הבנה של חיזבאללה ושל איראן שפגיעה בארגון במלחמה כעת, רק כדי להמשיך לסייע לחמאס, אינה משרתת את המטרה שלשמה הוא הוקם. מכאן תיתכן חתירה שלו לעבר הסכם מדיני, שאולי יפגע בכבודו ובהרתעתו, אך גם כזה שישמור על כוחו ליום הפקודה האמיתי.
דבר אחד ברור – ישראל מאותתת במעשים, באותות ובמופתים שמלחמת ההתשה הצפונית הסתיימה ומלחמת לבנון השלישית בפתח. בכך, למעשה, היא זרקה את הכדור למגרש של חיזבאללה. ההחלטה כעת על האפשרות המועדפת מבין השתיים תתקבל בקו שבין ביירות לטהראן.
